Suruchi Chandra, M.D. – Neurofeedback for trauma and PTSD. Psychiatry and Cognition, April 2023
Neurofeedback therapy for PTSD: how does it work? Drake Institute

הטיפול בדיבור בטראומה יכול להיות מועיל בכמה אופנים, ובהם (א) תיקוף רגשות, ועזרה למטופלים להסיר רגשי אשמה שלהם ביחס למה קרה, (ב) התבוננות בארוע הטראומטי בפרספקטיבה חדשה, ו-(ג) אספקה של תמיכה, הסרת הבדידות והוספת שייכות (לקהילה).
אבל הטראומה נעוצה באזורים עמוקים של המוח ושל מערכת העצבים כהתרחשות בגוף כולו, ולא רק בנרטיב. זה אומר שהמטופלים לא רק זוכרים מה שקרה כסיפור עקבי, אלא הם גם זוכרים איך הם הרגישו ואיך גופיהם הגיבו. הם זוכרים כמה הם פחדו, והם זוכרים את דופק הלב ואת קוצר הנשימה שלהם. טיפול בדיבור אינו יכול להתיר זכרונות רגשיים וגופניים אלה שהוטמעו בביולוגיה של הגוף.
הטראומה משפיעה על תחושת הביטחון והיציבות של המטופל ברמה מרכזית ועמוקה, ומפעילה את האמיגדלה. האמיגדלה היא חלק מהמערכת הלימבית, שהיא חלק עמוק ופרימיטיבי של המוח, שמגיבה באופן ראשוני לגירויים בסיסיים של פחד ושל ביטחון. מכאן, שזיכרון הטראומה נשמר כחוויה חיה עם הרגשות והתחושות הגופניות, שלא בהכרח מחוברות לזיכרון ההגיוני.
טיפול בדיבור מכוון בדרך-כלל למוח הקדמי שבו אנחנו מתכננים, לומדים, ומארגנים, אבל הוא לא מתקשר עם המערכת הלימבית. במלים אחרות, טיפול בדיבור יכול לפנות להגיון ולשפה שלנו, אבל אינו מדבר עם החלקים בעמוקים של המוח שחווים ומשמרים את זכרונות הטראומה.
במהלך ארוע טראומטי, האמיגדלה מזהירה את ההיפותלמוס, חלק במוח שמכוון את תגובת הלחץ של הגוף, שמייצרת הורמונים כמו קורטיזול. בנוסף, מערכת העצבים האוטונומית, ששולטת בתגובות הלא רצוניות של גופנו (כמו פעולת הלב, המעיים, הזעה, וכיו"ב) נכנסת למצב של fight or flight .

 

בדרך זו, הטראומה יכולה לשנות את הביולוגיה של הגוף. גם אחרי שהטריגר חלף, האמיגדלה יכולה להמשיך לשמר את הזיכרון הגופני של הארוע, והגוף יכול להתקע במצב של fight or fight, מה שמשאיר אותנו עם רמות גבוהות של קורטיזול וסימפטומים של עוררות יתר.
בעוד שאנחנו יכולים לבקש מהמטופל להרגע ולחשוב יותר בהגיון, איננו יכולים לשנות את התגובה הכללית של הגוף. אנחנו צריכים טיפול שירפא את המוח ואת הביולוגיה של הגוף.

נוירופידבק הוא תת סוג של ביופידבק . בעוד ביו פידבק משמש כדי למדוד ולשלוט בתפקודים של הגוף, כמו טמפרטורת היד, מתח השרירים, וקצב הלב, נוירופידבק מתמקד באימון הפעילות של המוח, ולעתים קוראים לו ביופידבק של גלי המוח (EEG biofeedback). נוירופידבק הוא טיפול לא פולשני, בטוח, ונסמך ראיות, שנועד לעודד תפקוד מוחי בריא יותר באמצעות אימון בגלי המוח.
תאי המוח שלנו מתקשרים באמצעות אותות חשמליים, שאותם אנחנו קולטים ומודדים כגלי מוח. דפוס תקין של גלי מוח יכול להשתבש במצב של טראומה, וגורם למטופל להתקע בדפוסים לא בריאים של פעילות ביולוגית ושל התנהגות. נוירופידבק יכול לעזור למוח להעשות יותר גמיש ולפתח דפוסים ותגובות בריאים יותר , מה שמכונה פלסטיות של המוח.
How does neurofeedback work?

במהלך התרגול מחברים חיישנים (סנסורים) למקומות שונים על הקרקפת של המטופל, שקולטים את גלי המוח שלו, ומעבירים אותם למוניטור (כמו מסך מחשב).

כאשר פעילות גלי המוח של המטופל נעה למצב בריא יותר, המוח מתוגמל על ידי תמונות וצלילים נעימים. המוח שלנו, כמו חיות, מחפש באופן קבוע תגמולים. במהלך פגישת הנוירופידבק המוח מקבל הזדמנויות רבות לתיקון עצמי ולקבלת תגמול.
הנוירופידבק אינו מצריך את המטופלים לדבר על ארועי העבר, הם יכולים להיות נינוחים ולתת למוחות שלהם לעשות את העבודה.
נוירופידבק הוא כאמור טיפול לא פולשני ולכן בטוח, הרבה יותר מטיפול בתרופות.
נוירופידבק הוא מונח מטריה שמתייחס לסוגים רבים של אימון של גלי מוח.
שני סוגים הם במיוחד רלבנטיים עבור מטופלים עם טראומה:
אימון בתדר אינפרא-נמוך (גלי דלתא): בסוג זה מאמנים את גלי המוח היותר אטיים שמעורבים בבקרה של תגובת הלחץ של המוח. המטרה היא לאמן את המוח להגיע למצב יותר רגוע ופחות מעורר. המטופלים מדווחים על מצב רגשי וגופני של רוגע, והמחקר מראה שיש שינויים בקצב הלב, במתח השרירים, ובטמפרטורת העור.
אימון בגלי אלפא-תיטא: גלים אלה קשורים להתבוננות פנימה ולהרפיה. המטופלים מרגישים כאילו הם במצב שבין ערות לשינה, או חלימה בהקיץ; ובמצב זה הם פתוחים לעיבוד חדש ובריא יותר. אחרי התרגול הם חושבים על העבר הטראומטי עם יותר תובנה לרגשותיהם, ועם פחות תחושות של חוסר אונים, מצוקה, או מוצפות.
ברפואה ידוע לנו מהן רמות הפעילות ה'נורמליות' של בני אדם, וכך ניתן לאתר אי תקינות אצל המטופלים הטראומטיים.

קורטיזול הוא הורמון סטרואידי ממשפחת הגלוקוקורטיקואידים (שעמו נמנים גם הקורטיזון והקורטיקוסטרון. הוא מופרש בגוף מבלוטת יותרת הכליה. מערכת הדחק פועלת בגוף על ידי ציר ההיפותלמוס-היפופיזה-בלוטת יותרת הכליה (ובנוסף מופעלת מערכת נוירו-אנדרנרגית), כשהתוצר הסופי הוא הפרשה של קורטיזול מבלוטת יותרת הכליה. הקורטיזול מוכר כ"הורמון הדחק", היות שהוא משפיע על המטבוליזם בגוף, מעודד עליה ברמת הגלוקוז בדם, מסייע בפירוק של גליקוגן בכבד, מעלה לחץ דם ומפחית את תגובות מערכת החיסון, כל זאת כדי לאפשר לגוף האדם להתמודד בצורה יעילה יחסית עם מצבי דחק. הפעלת מערכת הדחק בגוף קשורה במצבים של הריון, דיכאון, שימוש כרוני באלכוהול, תסמונת קושינג, פעילות מאומצת לאורך זמן, וכן כמובן סטרס כרוני. במצבים אלו, קיימת הפעלה של המערכת ויש עידוד להפרשה של קורטיזול.