פסיכולוגיה קלינית היא תחום של הפסיכולוגיה שעוסק באבחון ובטיפול בבעיות נפשיות.

הסטוריה: הטיפול הפסיכולוגי, או 'טיפול בדיבור' (להבדיל מטיפולים ביולוגיים, למשל באמצעות תרופות), החל על ידי פרויד בסוף המאה התשע-עשרה. פרויד עצמו היה רופא, ובמשך זמן מה רוב העוסקים בפסיכותרפיה היו רופאים. רוב הפסיכולוגיה באותה תקופה היתה במחקר באקדמיה, וחלקה – בבתי ספר, באבחון יכולות למידה. בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים החלו פסיכולוגים שלמדו באקדמיה להתמחות בתחום הקליני, ולטפל באנשים עם בעיות פסיכולוגיות. מאז שנות השמונים של המאה העשרים, כאשר הפסיכיאטריה הפכה ליותר ביולוגית, נעשתה הפסיכולוגיה הקלינית למקצוע העיקרי שעוסק בפסיכותירפיה עם אנשים שיש להם בעיות נפשיות.

הכשרה: הפסיכולוג הקליני בישראל הוא פסיכולוג בעל תואר שני, לפחות; תואר שלישי נעשה לעתים אך אינו הכרחי. הפסיכולוג הקליני עבר התמחות במשך ארבע שנים בהיקף של חצי משרה במוסדות קליניים, כולל הן במרפאה והן במחלקה פסיכיאטרית, שבהם עסק בטיפול, באבחון, ובראיון, של מגוון של מטופלים, וקיבל הדרכה ממספר מדריכים, שהם פסיכולוגים קלינים בכירים, על פעילויות אלה; ובסוף תקופה זו עבר בהצלחה בחינה בעל-פה.

פעילויות הפסיכולוג הקליני: טיפול פסיכולוגי, או פסיכותרפיה, היא הפעילות העיקרית של הפסיכולוג הקליני. כמו כן הפסיכולוג הקליני עוסק בראיון, ביעוץ, במתן חוות דעת, ובאבחון.

סוגי הטיפול הפסיכולוגי: מאז תחילת המאה העשרים התפתחו מאות טכניקות לטיפול פסיכולוגי. מקובל לקבץ אותן לשלושה זרמים עיקריים: טיפול פסיכו דינמי, שהוא המשך של הפסיכואנליזה מבית מדרשו של פרויד. גישה זו שמה במרכז הבנה של מניעים לא מודעים שגורמים לבעיות הפסיכולוגיות; טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (בראשי תיבות: CBT ) – טיפול המנסה לשנות דרכי חשיבה והתנהגות לקויות, שגורמות לבעיות הפסיכולוגיות; והגישה ההומניסטית-אקזיסטנציאליסטית, שעוסקת בצמיחת האישיות ובהתמודדות עם נושאים קיומיים.
פסיכולוגים קליניים יכולים לטפל באופן פרטני, "אחד על אחד": טיפול זוגי, טיפול משפחתי, וטיפול קבוצתי.

אבחון פסיכולוגי: האבחון הפסיכולוגי כולל בתוכו ראיון, כמו ברוב הגישות האבחוניות האחרות, ובעיקר זו של הפסיכיאטריה, אך גם אמצעי אבחון יותר מובנים. אלה כוללים מבחני אינטליגנציה, (למשל: מבחן ווכסלר, מבחן המטריצות של רייבן), מבחן ויזיו מוטורי (בנדר), ציורים, מבחן ההתפשה הנושאית (TAT), , ומבחן כתמי דיו (רורשאך). מבדקים אלה מאפשרים גם לראות מה הנבדק משליך מתוך עצמו , וגם איך הוא מתארגן מול גרויים שאינם ברורים.

מי צריך פסיכולוג קליני? מגוון האנשים הנזקקים לשירותיו של הפסיכולוג הקליני הוא רחב מאד. מה שבטוח שלא רק "פסיכים" מגיעים לפסיכולוג הקליני – למעשה, רוב האנשים המגיעים לפסיכולוג הקליני יחשבו לנורמלים על ידי רוב האוכלוסיה. אנשים עם דיכאון, חרדה, קשיי הסתגלות, טראומות, בעיות באופי, בעיות בזוגיות וכן הלאה. כמו כן, הפסיכולוג הקליני עוסק באבחון, מיון ויעוץ של אנשים שמגיעים אליו לא בגלל בעיות נפשיות. למשל: מיון מועמדים לשירות הביטחון ולקורס קצינים בצבא, הערכה של מועמדים לאימוץ או לפונדקאות, הערכה של מסוגלות הורית, ועוד.

איך הפסיכולוג הקליני יודע לעשות מה שהוא עושה? יש דעה שאומרת ש"אדם נולד פסיכולוג", כלומר, שלאנשים מסוימים יש מטבעם תכונות שמכשירות אותם להיות פסיכולוגים. יתכן שיש אנשים כאלה, אך ההכשרה של פסיכולוג קליני נשענת בעיקר על מסלול ארוך של לימודים עיוניים, והרבה התנסות במסגרות מתאימות תוך קבלת הדרכה. ישנן מספר רמות של מיון בתהליך של הכשרת הפסיכולוג הקליני, והן כוללות מיון בהתקבלות לתואר ראשון בפסיכולוגיה, לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, במהלך ההתמחות, ובסופה. הלימודים של הפסיכולוג הקליני הם אקדמיים, ברמה של תואר שני, לפחות, וכוללים הכרות עם הפסיכולוגיה כתחום מדעי- מחקרי. הפסיכולוג הקליני לומד את הידע העדכני שקיים בתחום הפסיכולוגיה בכלל, והפסיכולוגיה הקלינית בפרט, לומד שיטות מחקר ומבצע מחקר בעצמו. במקביל ובהמשך הוא לומד שיטות להערכה, אבחון, ראיון, התערבות וטיפול, ומבצע אותן עם עשרות מטופלים, תוך קבלת הדרכה מתאימה.

האם הפסיכולוגיה הקלינית עובדת? ניתן למצוא הרבה מידע על הפסיכולוגיה הקלינית, ובחלקו הינו ביקורתי. הפסיכולוגיה הקלינית, כמו כל תחום שנשען על המדע, פתוחה לביקורת, ועוברת שינויים. המחקר העדכני מראה שאבחון פסיכולוגי הוא בדרך-כלל תקף, ושטיפול פסיכולוגי עוזר. נראה שהתיאוריה הטיפולית בה משתמשים היא בעלת ערך מוגבל, ותורמת רק חלקית למידת היעילות של הטיפול. טיפול באמצעות מטפל מנוסה, שנרתם בכנות לטובת המטופל ומשקיע בו ברצינות; מטפל שיש לו מיומנויות הולמות – רגישות, חמימות, אמפתיה, ושיש לו ידע מתאים, שהוא יודע להשתמש בו – נותנים סיכוי גדול להצלחה של הטיפול הפסיכולוגי. יחד עם אלה, נראה שהגורם העיקרי שמשפיע על הסיכוי להצלחה שלך הטיפול הוא המוטיבציה של המטופל – עד כמה המטופל באמת רוצה להשתמש בטיפול על מנת לשנות את מצבו.

איך מגיעים לפסיכולוג הקליני? פסיכולוגים קלינים נמצאים במרפאות לבריאות הנפש וברוב המחלקות הפסיכיאטריות. הם נמצאים בשירותים פסיכולוגיים של אוניברסיטאות, במכונים פרטיים, ובקליניקות, ובצבא.
ניתן לפנות לפסיכולוג קליני באופן עצמאי על פי המלצה או רשימה, או באמצעות המסגרת בה הוא עובד, כגון מרפאה, שירות של קופת חולים, צבא וכדומה.
פסיכולוגים שאינם עובדים במרפאות בדרך-כלל מפרסמים את שמם בספרי טלפונים ובאינטרנט.

כמה מרוויח פסיכולוג קליני? פסיכולוגים בשירות הציבורי מרוויחים משכורות כמו אקדמאים אחרים במדעי החברה והרוח, ובדרך כלל עובדים במשרות חלקיות. בקליניקות הפרטיות השכר לשעה גבוה יותר, ומכסה גם הוצאות כמו שכירת הקליניקה, קבלת הדרכה והכשרה, קניית ספרות מקצועית, חופשות, מחלות, שירות מילואים, ותנאים סוציאלים.

מקצועות משיקים: כל הפסיכולוגים לומדים בישראל לתואר שני, לפחות. לא כולם עושים התמחות. מלבד הפסיכולוגיה הקלינית, מוכרות בארץ עוד חמש התמחויות בפסיכולוגיה, והן: פסיכולוגיה חינוכית (פסיכולוגים שעובדים עם ילדי גן ובית ספר), פסיכולוגיה שיקומית (פסיכולוגים העוסקים בשיקום), פסיכולוגיה חברתית (פסיכולוגים העוסקים במיון, יעוץ והכוון תעסוקתי ולימודי, וביעוץ ארגוני), פסיכולוגיה רפואית (פסיכולוגים העוסקים בטיפול פסיכולוגי באנשים עם בעיות רפואיות), ופסיכולוגיה התפתחותית (פסיכולוגים העוסקים בטיפול בבעיות של הגיל הרך) (ראה מדורים על התמחויות אלה באתר זה).
פסיכותרפיסטים – אלה בדרך כלל עובדים סוציאלים שהוכשרו לטפל באנשים עם בעיות נפשיות.
פסיכיאטרים – רופאים שהתמחו בפסיכיאטריה.
מטפלים בהבעה וביצירה – אנשים בעלי תואר ראשון או שני, שהוכשרו לטפל באמצעות דרמה, ביביליותירפיה, אמנות, מוסיקה, תנועה, וכדומה.
פסיכודרמה – גישה לטיפול, בדרך-כלל קבוצתי, שנבעה מהפסיכואנליזה, אך מבוססת על דרמטיזציה של הנושאים בהם המטופל עסוק. חלק גדול מהאנשים שהוכשרו בפסיכודרמה הם פסיכולוגים קלינים, אך יש גם מקצועות אחרים שהוכשרו בתחום זה.
טיפול קבוצתי ואנאליזה קבוצתית – גישות לטיפול בקבוצה. גם כאן, חלק גדול מהעוסקים בתחום הם פסיכולוגים קלינים, יש גם מקצועות אחרים שהוכשרו בתחום זה.
טיפול משפחתי – בתחום זה עוסקים אנשים ממקצועות טיפוליים שונים, שהוכשרו לו.

איך אני יודע שהמטפל שלי הוא פסיכולוג קליני? האפשרות הפשוטה ביותר היא לשאול אותו. לפסיכולוגים קליניים יש רשיון בחתימה של הפסיכולוגית הראשית במשרד הבריאות. ניתן לבקש לראות רשיון כזה, או לחפש באלפון הפסיכולוגים באינטרנט (ר' באתר זה, או בפנקס הפסיכולוגים באתר של משרד הבריאות, ר' http://www.old.health.gov.il/oskimbbriut/psiholog/index.asp). התחזות לפסיכולוג קליני על ידי מי שאינו כזה היא עבירה פלילית.

קישורים נלווים: ערך פסיכולוגיה קלינית בויקיפדיה – פסיכולוגיה_קלינית he.wikipedia.org/wiki/