עיבודו של סיום טיפול באמצעות חלומות

צבי גיל

מארג: כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה 2015 , כרך ו, עמ' 45 –72

© כל הזכויות שמורות להוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס,
האוניברסיטה העברית, ירושלים
* אני מודה לקוראים האלמונים על הערותיהם המועילות. במיוחד לקורא אשר הסב את תשומת לבי
לכתיבתו של בלצ'נר, ולקורא השני, אשר בין שאר הערותיו הסב את תשומת לבי למוטיב של סיום טיפול
אשר נקבע בידי המטפל. אני מודה לעורך הראשי על גישתו האוהדת והמעודדת.

במאמר זה אני מביא סדרת חלומות של מטופלת בפסיכותרפיה פסיכודינמית, ומנסה
להראות באמצעותה את הדרך שבה היא עיבדה את סיום הטיפול. הגישות הפוסט־
פרוידיאניות לפירוש חלומות מביאות בחשבון לא רק את גישתו של פרויד – פירוש
סימבולי של חומר לא־מודע באמצעות האסוציאציות של המטופלת – אלא גם גישות
מודרניות יותר. אלה כוללות התייחסות לחלום לא רק כביטוי של משאלה לא־מודעת,
אלא גם כביטוי לטווח רחב יותר של תכנים מנטליים, ובעיקר לקונפליקט, ובמקרה
המתואר – למצבים מנטליים המתעוררים במטופלת בתגובה על סיום הטיפול. החלום
מפורש לא רק באמצעות האסוציאציות של המטופלת אלא גם בעזרת אלה של המטפל
וכן אינטואיציה, אמפטיה למטופלת, ובמיוחד למצבה הספציפי בזמן החלום והישענות
על תוכנו הגלוי. החלומות מובָנים כאן כאקט בין־אישי לא פחות מאשר כפעולה תוך־
נפשית, כדרך של המטופלת לתקשר עם המטפל דברים שאינה מודעת להם או שאינה
מרשה לעצמה לבטא אותם.
במאמר זה אני עוסק בהסתייעות בחלומות בעיבוד שלב הסיום והפרדה בטיפול.
המטופלת אילנה תוצג בקצרה, בהתאמה למגבלות המקום, אך גם בצורה
אותנטית, כך שיתאפשר חיבור בין תוכני החלומות למרכיבי חייה. עם זאת, שמה
ופרטים מזהים שונו. המטופלת נתנה את הסכמתה לפרסום המאמר לאחר שקראה
אותו.

אילנה הייתה בסוף שנות הארבעים לחייה כאשר פנתה לטיפול במרפאה ציבורית
עקב משבר שעברה בגלל תהליך גירושין. בתחילת הטיפול נערכה קבלה ) )intake
בידי עובדת המרפאה שהיא לא המטפל. חלק מהמידע האנמנסטי נמסר בקבלה,
וחלקו האחר הושלם במהלך הטיפול.
אילנה הייתה הבת הצעירה במשפחה מסורתית מרובת ילדים, שעלתה לארץ
מארץ מזרח תיכונית והתיישבה בעיירת פיתוח. האם הושאה לאב, שהיה מבוגר
ממנה בשנים רבות, גרוש ואב לילד, נגד רצונה. בישראל האב לא הצליח לשקם
את מעמדו הסוציו־אקונומי, עבד בעבודה לא מקצועית, והמשפחה חיה בעוני.
ההורים לא הצליחו לנהל את המשפחה כהלכה, וניסו לפצות על כך באמצעות
דבקות בערכים שמרניים ונוקשים, קפדנות והפחדה. האב תואר כאדם קשה
יום ומריר, נוקשה ונוטה לכעוס, ואילנה שאפה לרצות אותו. התחושות שנותרו
בה ממנו הן של מרירות והשפלה. גם האם הייתה כזו, וכנראה גילתה תוקפנות
לילדיה, ונוקשות בערכיה וביחסה אליהם. למשל, היא הניאה את בתה מלפגוש
חברים בני גילה בטענה שהם יכולים להשפיע עליה לרעה. כתוצאה מכך הייתה
אילנה מבודדת מבחינה חברתית, או חשה שהיא 'לא בסדר' כאשר התירה לעצמה
להיות מעורבת בפעילות חברתית. יחסי ההורים היו מתוחים ומסוכסכים. ההרגשה
הייתה שהם אינם יכולים להרשות לעצמם להתגרש הן מסיבות כלכליות והן משום
שגירושים היו חריגים בעולם הערכים שבו גדלו. המסר של האם היה שגם משפחה
בעייתית צריך לשמר, זה עדיף על היעדר משפחה בכלל.
אילנה הייתה ילדה נבונה אך שקטה ונחבאת אל הכלים. מאז ומתמיד היא זוכרת
את עצמה כעצובה, כמבודדת מבחינה חברתית, אך עם עולם פנימי גדוש. מגיל
צעיר גיבשה סגנון של הימנעות מקונפליקטים וויתורים ואז הייתה צוברת בתוכה
מרירות ופגיעות. כשהייתה ילדה התעלמה ממנה מורה במשך חודשים. אילנה לא
עשתה דבר, ישבה בשקט והייתה עצובה. חווייתה המרכזית מילדותה הייתה שאין
מתחשבים ברצונותיה וברגשותיה, לא מעריכים אותה ולא 'מפרגנים' לשאיפותיה.
בהגיעה לבגרות עברה לבקשתה לפנימייה, שם היה לה טוב. אחד המורים חיבב אותה
ואילנה נקשרה אליו. כפי שנראה בהמשך, כל חייה נקשרה אל דמויות סמכותיות
גבריות. לאחר הפנימייה שירתה בצבא, גם שם נקשרה אל מפקד שהיה מבוגר ממנה
אך במעט, אך היא ראתה בו דמות סמכותית גברית, שקטה ואוהדת. הישענותה עליו
הייתה שזורה בנימה של תשוקה ארוטית שאילנה הייתה מודעת לה אך למחצה.
לאחר שסיימה את שירותה הצבאי למדה באוניברסיטה. גם שם היה לה ידיד שהיא
קיוותה שיהיה בן זוגה. זה לא צלח, ודמותו המופנמת בה ריחפה בעולמה הפנימי
כהבטחה שלא מומשה. בתקופה זו הכירה את מי שנישאה לו. גם הוא היה הבטחה
לדמות סמכותית שקטה הרגישה אליה ולצרכיה, והיא האמינה שהוא ייטיב עמה. היא
סיימה את לימודיה ומשלא מצאה עבודה בנושא לימודיה פנתה לעבוד בתחום אחר.
היא הצליחה בעבודתה והתקדמה בה יפה, אך נותרה בה תחושה של החמצה, מעין
פנטזיה שאילו הייתה נשארת בתחום הראשון וממשיכה להשקיע בו, חייה היו שונים.
המעבר לעיסוק בתחום שלא בו בחרה מלכתחילה היה פשרה עם אילוצי המציאות,
והייתה בה טינה מסוימת לבעלה על שלא תמך בה ולא עודד אותה להישאר בתחום
שאהבה גם במחיר של קשיים כלכליים. אילנה הבינה שבדומה להוריה אף היא נאלצה
להתפשר עם המציאות הכלכלית, ולחיות חיים שלא היו רעים, אבל לא מימשו את
מה שרצתה בו. בדומה להוריה אף היא לא קיבלה תמיכה, עידוד ופרגון מבן הזוג, אך
בשונה מהם היא לא הייתה אשת ריב ומדון ומיעטה לריב או להתפרץ.
עם השנים היא ילדה שני ילדים אשר היו בסוף גיל ההתבגרות כשהחלה בטיפול.
היא הצליחה בעבודתה, אך בעלה התקשה להתמיד במקומות עבודה, והם הלכו
והתרחקו זה מזו. היא גילתה שבעלה מפלרטט עם נשים אחרות ולאחר התלבטויות
רבות החליטה להתגרש ממנו. בעלה הסכים. בראשית הטיפול היה תהליך הגירושים
בעיצומו ואילנה הייתה נרעשת מהמהלך שיזמה. היא הרגישה ש'זה לא אני', שהיא
עושה משהו שהיא אינה מכירה אותו. היא חששה מהתגובות של סביבתה, ובמיוחד
של אמה, ומן העתיד המצפה לה. עם זאת נראה שבגירושיה היא הוכיחה שחיי
משפחה רעים אינם עדיפים על פירוק המשפחה.
מהלך הטיפול
בקבלתה אילנה תוארה כאישה מנומסת, מרוחקת, סגורה, ביקשה שהמטפל ישאל
שאלות כי היא לא ידעה מה עליה לעשות בטיפול. חודשים מספר לאחר תחילת
הטיפול יצאתי לחופשה קצרה. אחרי שחזרתי אילנה התקשתה לחזור להיפתח
ולדבר. כחצי שנה לאחר תחילת הטיפול החל תהליך העברה ארוטי. אילנה סיפרה
לי במבוכה שהיא מנהלת אתי שיחות פנימיות במהלך השבוע ומדמיינת אותי אתה
במצבים שונים. הבחנו שיחסה אלי קצת דומה ליחסה אל אביה – מתגעגעת אליו,
מרגישה שלא קיבלה מספיק מהדברים החיוביים שהיו בו, מדברת אתו בלבה, מנסה
לספר לו על הצלחותיה. היא נזקקה לי כדמות קשובה, מבינה, רגישה, מאשררת, אך
חששה שמא היא הופכת לתלותית. אפשר לשער שבעבורה התלות במישהו הייתה
חוויה מסוכנת.
כשמונה חודשים לאחר תחילת הטיפול אילנה חשה פחות לחוצה ומדוכאת
והחלה ליהנות מהחופש כגרושה. היא הביאה חלום: היא מבריחה את בנה מהפצצות
בלבנון. הפירוש שלה היה שבנה סבל ביותר מגירושי הוריו. בתקופה זו אילנה
סיפרה על כמה אירועים משמעותיים מהילדות, אירועים ששנים רבות לא חשבה
עליהם: אמה הולכת מהבית ומשאירה אותה שוכבת בעריסה בהשגחת אחֶיה. בשלב
מסוים נמאס להם )מהתפקיד, מבכיה( והם מניחים כריות על פניה. כאשר האם
חוזרת היא כבר כחולה. זיכרון אחר מאותה תקופה: אחיה משחק בגפרורים ליד
עריסתה. זו מתחילה לעלות באש כאשר האחים בחדר הסמוך. האחים לא שמים
לב לקולותיה כי היא 'בכיינית'. כתוצאה מכך היא לומדת לא להיות בכיינית – לא
לבטא בקול את מצוקותיה.
כמו כן סיפרה שבהיותה פעוטה אושפזה בבית חולים למשך חודשים מספר.
ההסבר ששמעה לימים היה שלא אכלה. עד היום לא ברור לה מהי הסיבה שלא
אכלה ושבעטיה אושפזה. ההורים באו לבקרה פעם בשבוע. מאוחר יותר, בכיתה
ג', התלוננה על כאבי גב. הבדיקות לא העלו ממצאים פתולוגיים, והיא זכרה את
הרופאה שאמרה לאמה שאולי היא – אילנה – 'עצבנית'. אחרי פגישה זו )בטיפול(
לא ישנה כל הלילה. אילנה הבינה שהתינוקת בת השנתיים ש'לא אכלה' הייתה
כנראה בדיכאון. כמו כן הייתה עסוקה בשאלה איך הרגישה בהיותה לבדה, הרחק
ממשפחתה, בבית החולים. היא החלה להבין שבמשפחתה הילדים עמדו לשירות
ההורים ולא ההפך.
כשנה וחצי לאחר תחילת הטיפול היא נפגעה ממני על שלא עניתי לה במייל.
עמדנו על כך שפגיעות הן חוויה מוכרת ותדירה בחייה. שוב היה לה קושי ולא ישנה
בלילה. בתקופה זו התמקדנו בפירוש ההעברה בסוגיה אם היא יכולה ליצור קשר עם
דמות שאינה מושלמת, שאינה מספקת את מכלול צרכיה; אם היא יכולה להימנע
מלסגת )פיזית או פנימית( מקשר בין־אישי גם כאשר היא נוכחת לדעת שאינני
מושלם. פגיעותה הייתה הנושא במרכזי בטיפול.
כשנתיים לאחר תחילת הטיפול אילנה נעשתה יותר מפויסת, פחות כועסת על
עצמה, יותר סלחנית לעצמה ולזולתה, ויותר נינוחה. היא עסקה באפשרות שיהיה
לה בן זוג. בתקופה זו עלו זיכרונות מורכבים מילדותה. היא זכרה את אביה כחכם
יותר מאמה, והיו לה גם זיכרונות חיוביים של האב המשחק אתה ועם אחיה. עוד
היא זכרה שפעם הייתה חולה והאב הלך קילומטר וחצי כדי להביא לה ממתק שהיה
אהוב עליה. מנגד הוא נחווה גם כקפדן, כמי שאסור להמרות את פיו, ושיש לכוון
בדייקנות לרצונותיו. היא העלתה זיכרון על האב המכה אותה 'מכות רצח' כנראה
משום שהשמיעה מוסיקה בעוצמת קול גבוהה בשעות הצהריים. היא חשה תסכול
וכאב, אבל מיד עברה לדבר על הקשיים שחווה האב ועל הצורך שחשה לרצות אותו,
כדי שלפחות בחברתה ירגיש טוב. היא ביטאה געגועים אליו והתקשתה לכעוס עליו,
למתוח עליו ביקורת, להיפרד ממנו. היא לא הרשתה לעצמה לכעוס על הוריה כדי לא
לאבד את אהבתם, ורגשות שליליים כלפיהם ביטאה בגופה )כאבי גב, בטן(. בתקופה
זו דיברנו הרבה על הריבים בין ההורים, על האווירה הקונפליקטואלית והאגרסיבית
בבית. ממני ביקשה לקבל נחמה, הכלה, אהבה, ושלא אשאל אותה שאלות קשות ולא
אציע לה פירושים קשים. מדי פעם היא תהתה אם יש טעם לדוש בעבר, והתלוננה
שאיננה יודעת לאן מתפתח הטיפול.

שלב הסיום
שלוש שנים לאחר תחילת הטיפול היא נקשרה לבן זוג. לאחר שלוש וחצי שנות
טיפול הצעתי בעדינות לסיים את הטיפול. אילנה נראתה לי מבועתת, אף כי הגיבה,
כדרכה, באיפוק, בנימוס ובנימה של ריצוי, 'אם זה מה שאתה אומר אז כנראה ש…'.
בפגישה שלאחר מכן הביאה חלום, שהיה הראשון בסדרה של חלומות.
היא הולכת עם אחד מילדיה לרכוש טלפון נייד. היא מבצעת הזמנה, ובינתיים
מקבלת, באורח זמני, טלפון פחות משוכלל והמוכר מסביר לה שהנייד הזמני
כלול במחיר ההזמנה של הטלפון או שזו מעין מתנה למי שמזמין טלפון
משוכלל. אך כאשר היא מגיעה לקבל את המכשיר שהזמינה אומרים לה
שעליה לשלם עוד כסף בעבור אותו מכשיר זמני. אילנה כועסת ודורשת לדבר
עם המנהל. לא נותנים לה להגיע אליו. היא אורבת לו ליד חדר הישיבות,
וכאשר משתתפי הישיבה מתפזרים היא 'פולשת' פנימה ולוקחת רמקול כדי
לדבר אתו. היא מספרת לו את סיפורה. המנהל מבטל את דבריה ואומר לה
שלא הבינה את דברי המוכר בפעם הראשונה. פורץ ויכוח שבו אילנה מנסה
להציג לו הוכחות לצדקת דבריה. באותו לילה ]ולא ברור אם זה המשך אותו
חלום או חלום אחר[ אילנה מספרת לעמית מהעבודה שהיא מתעתדת לרכוש
דירה ולעבור לעיר אחרת. העמית 'מפרגן' לה, מספר לה שאף הוא בונה בית
ביישוב אחר, ואף אומר לה שהמנהל )של חברת הסלולר( הוא חבר שלו.
הסצנה מתחלפת:
אילנה מוצאת את עצמה צופה בבחורה צעירה שהיא כנראה נערת ליווי,
ואותו מנהל – מחברת הסלולר – נמצא בקשר אתה, מחליט להרוג אותה )את
הבחורה(! הוא מנסה להטביע אותה במעין אמבטיה. אמבטיה זו מתוארת
כ'כלי קיבול ארוך ושקוף, כך שאני יכולה לראות מה קורה לאותה בחורה'.
הבחורה בחלום מעמידה פנים כאילו טבעה. המנהל מוודא את מותה על ידי
בדיקת איבריה ומוצא שהם רפויים. אז, כאשר הוא משתכנע שהיא מתה,
הבחורה מזנקת, מכה אותו ובורחת. הוא )המנהל( מתחיל לרדוף אחריה.
המרדף מתנהל בכלי תחבורה דמיוני שקשה לתאר אותו, משהו כמו מכונית
או רחפת מעופפת, שיכולה להתקפל ו'ללכוד בתוכה' אנשים. הבחורה עצמה
בורחת באופן לא טבעי, כאילו רצה באוויר. אילנה סבורה שהיא התעוררה
כאשר הבחורה נלכדה.
בהנחה שהחלום עסק במה שקרה בפגישה הטיפולית שקדמה לו – לפי הצעתו של
מרק בלצ'נר ) 1950 – ( למטפל ) Blechner 2013 ( לבדוק 'מהו הנושא הבולט ביותר,
והתחום של הקונפליקט הגדול ביותר, עבור החולמת בעת הזו' – אפשר להתוות
את מהלך הנרטיב הנפשי שהתבטא בו. אילנה באה לרכוש טלפון, כלומר אמצעי
תקשורת, דרך לבטא את עצמה ולתקשר עם העולם. אך מתברר לה שמוליכים אותה
שולל, מרמים אותה, מבטיחים דבר אחד ועושים דבר אחר. אילנה לא הרגישה זאת
במודע. החלומות מבטאים דברים שהמודע שלנו אינו מניח לנו להתוודע אליהם.
אילנה לא יכלה לחוות את עצמה במודע ככועסת, כמאשימה, בוודאי לא לומר לי,
למטפל שלה, שרימיתי אותה. היא אף הרגישה שאינה מצליחה להגיע אלי, כי אני
מציע את הרעיון שנסיים את הטיפול בצורה מנומסת ומנומקת. אבל זה מקומם אותה,
ולכן היא צריכה לארוב לי )לנסות להגיד לי את הדברים בדרך עקיפה, באמצעות
תחבולה, משום שאינה יודעת לעשות זאת בשיח הישיר שבינינו(, ולצעוק ברמקול:
'הי, רימית אותי! הולכת אותו שולל!', ולנסות להוכיח לי את צדקתה. אפשר לתמצת
ולומר שהחלום של אילנה הוא ערוץ נוסף לתקשורת בינה לביני, ערוץ שהוא אולי
לא־מודע, אבל אקספרסיבי לא פחות ממה שהעבירה אלי במודע. הערוץ הזה מאפשר
לה לומר לי דברים שאינה אומרת לי במודע, אם משום שאינה מודעת להם ואם משום
שיש בה הסתייגות מלומר לי אותם שכן הדברים קשים מדי, מאשימים, אלימים,
מעוררים חרדה. התקשורת הזאת אינה חד־צדדית, כי אני גם 'עונה' לאילנה בדרך
שאני מפרש את החלום )או ליתר דיוק, עוזר לה להבין את החלום, או מצביע לפניה
על כיוונים להבנתו(. בפגישה זו, שבה אילנה הביאה את הראשון בסדרת חלומותיה,
היא הופתעה מכך שקשרתי את החלום לנושא סיום הטיפול, אבל בהמשך, בפגישות
הבאות, היא 'השתמשה' יותר ויותר בערוץ הזה כדי לתקשר אתי מה שבמודע היא
מתקשה להעביר. זה ממחיש את הרעיון של ז'אן מישל קינודוז ) )Quinodoz, 2002
ושל אחרים )למשל Fairbairn 1952; Stewart [1973] 1993 ( שהחלום הוא תקשורת
לא רק בין הלא־מודע למודע של החולם, אלא גם בין המטופל למטפל.
אבל בכך לא סגי. בחלום אילנה חוותה אותי מנסה להרוג אותה; עד כדי כך,
כנראה, הגיעה האימה שלה מפני הסיום. כפי שקורה לעתים קרובות בחומר נפשי,
מרכיבים שונים של מציאות חייה, ורבדים התפתחותיים שונים, נכנסו זה לתוך זה
והתבטאו בסצנה יחידה. ייתכן שהבחורה הצעירה שמוטבעת באמבטיה היא אילנה
עצמה, אבל אילנה בגיל צעיר. היא הביאה אלי את כל פרשת חייה מאז צעירותה,
משום שנזקקה לי כגבר שעליו תוכל לסמוך, כמו שאירע בתקופות שונות בחייה,
לפחות מאז נעוריה. ואולי היא הייתה בחלום נערת ליווי משום שהתמסרה לי, בעוד
אני ניצלתי אותה )בכך שאני עוזב אותה לאחר ההתמסרות(. מעניין הדימוי של
אותה אמבטיה שבה המנהל מנסה להטביע אותה ב'כלי קיבול' – מן הסתם המכל של
המעשה הטיפולי. הוא ארוך, בהתאמה למשך הטיפול, ושקוף, כי עד עתה מה שקרה
בינינו היה שקוף, כל דבר דובר בינינו. היא מנסה לברוח מסיום הטיפול בדרך לא
דרך, ומתעוררת כאשר מתברר לה שאין לה פתרון של ממש לסוגיה זו.
התגובה של אילנה להצעה לסיום הטיפול הייתה אפוא קשה מאוד, וסתרה את
התגובה המנומסת שלה בפגישה עצמה. פירושו של החלום בקווים שהותוו לעיל
הפגיש אותה עם הלא־מודע שלה ויצר חיבור של החלקים הרציונליים, הענייניים,
המנומסים שלה, עם 'איד' מלא דחפים ורגשות – במקרה הזה, עמדה ברורה של
רודפנות.
חלום שני:
אילנה נוסעת עם החבר שלה לנסיעה לילית, יש שם סיפור של רהיטים
שהזמינה אצל חברים שלו. מתברר שהמוכר הזמין בעבורה, על דעת עצמו,
רהיטים אחרים מאלה שהיא רצתה בהם. בוויכוח שמתעורר החבר שלה מצדד
במוכר. אילנה מציעה לחבר שהם ילבנו את העניין בארבע עיניים. הם חוזרים
)משום מה( לבית אמה. אילנה מתלבטת בין הרצון ללבן את הנושא עם החבר
לבין הרצון להימנע מוויכוח שבו יעלה שבעצם נעדרה בלילה )מה שכנראה
נחווה כלא בסדר, לפחות מנקודת מבטה של האם(. איכשהו בחלום יש גם
התייעצות של החבר עם אשתו של עמית לעבודה )אותו עמית שהופיע בחלום
הקודם(. החלום מתחלף לסצנה שבה אותו עמית עושה משהו בעבודה בצורה
'חפיפית', ורוצה את אישורה של אילנה לכך. אילנה לא כל כך מרוצה מזה
ומציעה לו לבדוק עוד משהו. העמית אומר: 'מה פתאום, אני ממהר', זורק
לעברה כדורי אקדח ומתרחק. אילנה סבורה )היא משתמשת בדיווח שלה
במילה 'חושדת'( שכדאי לאסוף את הקליעים, אך מתקשה למצוא אותם.
כאשר היא חוזרת )למשרדה, כנראה( מגיע אדם נוסף שמתנהג כאילו הוא
פוחד ממנה ואילו היא יודעת שהיא זו שפוחדת ממנו. כאשר אדם זה מתקרב
אליה, הוא נעשה תוקפן ומאיים עליה בבעל חיים שהוא מחזיק בידו. אילנה
רואה אנשים ממרחק וקוראת להם לעזרה, אבל הם לא שומעים אותה. בעל
החיים יורק עליה. מישהו מציל אותה – אולי החבר שלה.
חלום זה נראה על פניו שונה מאוד מקודמו, אבל יש בו מוטיבים דומים. החבר, העמית,
ובמיוחד הרדיפה, הסכנה, האיום. בלי ספק )עד כמה שפירוש הנשען על חלום הוא
ודאי( אילנה מרגישה מאוימת ורדופה מהאפשרות שהטיפול יסתיים. שוב היא מרומה –
ציפתה למשהו אחד ומקבלת משהו אחר, ואף מנסים לשכנע אותה שהיא טועה. גם
האדם שאמור להיות לצדה, החבר בחלום, יוצא נגדה. ההחלפה בין החבר למטפל
הגיונית ומופיעה בהקשרים נוספים במהלך הטיפול ובחלומותיה. בשום מקום, עד
כה, אילנה לא זיהתה במודע אף אחת מהדמויות בחלום עם המטפל, ולא ייחסה את
החלומות לעניין הטיפול או לסיומו. דבר זה מעיד, כך נראה, על המרחק העצום
שקיים בנפשה בין החוויה המודעת של הטיפול – מקום מיטיב שאליו מביאה את
עצמה, מעריכה ואוהבת את המטפל – לבין החוויה הלא־מודעת שלו כמקום רודפני
שבו מתנכלים לה, מרמים אותה ואף מאיימים על שלומה.

אף כי הביקור אצל האם איננו ברור, נראה סביר שאל ההתדיינות הפנימית
בנפשה בטיפול ובסיומו מצטרפים רבדים נוספים מעברה, כאשר דמות האם היא
במקום חשוב בהם, ובהקשר הזה – המקום שבו אילנה היא לא לגמרי בסדר, שהיא
צריכה להסתיר, להעמיד פנים שהכול בסדר, לא לחשוף קונפליקטים והתרחשויות –
מה שבפועל קרה בחייה פעמים רבות.
העמית לעבודה מבקש ממנה לשתף פעולה במשהו 'חפיף', כשם שהמטפל מבקש
ממנה לסיים את הטיפול בשלב שאילנה עדיין לא מרגישה מוכנה אליו )הרגשה שבאה
מהאיד, לא בהכרח הרגשה מודעת או מנומקת(. האקט התוקפני של זריקת כדורי
האקדח ברור – אילנה מרגישה מותקפת על ידי המטפל – וגם הטבע הדואלי של האדם
שמתקרב, שהוא גם פוחד וגם תוקפני. מן הסתם אדם זה מייצג את המטפל שגם רוצה
לברוח מאילנה )לסיים את הטיפול( וגם תוקף אותה )באיום בעזיבה(. המשמעות של
בעל החיים שהוא מחזיק בידיו איננה ברורה, ויש להביא בחשבון שבפרשנות לטיפול
לעתים לא כל מרכיביו זוכים להבנה מלאה. ייתכן שבמרכיב הלא־מובן טמון המפתח
לחלום כולו, אבל ייתכן גם שאפשר להסתפק בהבנה חלקית של החלום, הבנה של
הגשטאלט הכללי שלו, שחלק מפרטיו נשארים עלומים. אפשרות אחת היא שבעל
החיים הוא אילנה עצמה, שהביאה אלי את עצמה כיצור חי, ובקונפליקט הפנימי שלה
היא גם מותקפת וגם מתקיפה )מעצם זה שהיא מתנגדת לסיום הטיפול וכועסת על
המטפל(. שוב, ההצלה בידי החבר עשויה להיות הפנטזיה או המשאלה שהמטפל,
המיוצג בידי החבר, יציל אותה מהרגשת הרדיפה שלה. מכל מקום הפירוש המשוער
של בעל החיים כמייצג חיים בא מ'השכל', לא מאסוציאציה של המטופלת או המטפל,
ולכן ערכו כמרכיב אורגני בפרשת החלום הוא לדעתי יחסית נמוך. שלושה שבועות
לאחר מכן סיפרה על חלום נוסף.
אילנה מחנה את רכבה בחניון של מרכז מסחרי ביישוב שבו היא גרה. היא
רואה מכר שלה, בעל עסק, פותח עסק חדש ואנשים נכנסים לברך אותו.
אילנה רוצה לברר מהו העסק שהוא פותח, אבל יש לה הרגשה שהמכר
לא מזהה אותה. אחותה ניגשת אליה – האחות כנראה בתפקיד מארחת
שם – ומבקשת מאילנה שתביא לה לחם. את הבקשה יש להבין על רקע
זה שמדובר בתקופת הפסח. אילנה אומרת לה שיש לה )לאילנה( לחם
במקפיא. בשלב כלשהו של החלום אילנה מבינה שרכבה נגנב. היא לא
מוצאת אותו ואפילו לא בטוחה היכן החנתה ואתו, ומחפשת אותו בחניון
ובחניונים סמוכים. בחיפושיה היא רואה רכב דומה לשלה )יש לו סמל של
אותה חברה(, אבל כאשר היא מתקרבת אליו היא נוכחת לדעת שמדובר
ברכב ממודל אחר, מפואר מאוד. בנה מתקשר אליה, ואילנה מסבירה לו
שרכבה נגנב. הבן כועס עליה, לא כל כך ברור למה, והשיחה מסתיימת
בכך שהבן כועס ואילנה מבקשת ממנו שיבוא לעזור לה לחפש את הרכב.
אילנה רוצה לדווח למשטרה על גנבת הרכב, אך איננה זוכרת את מספרו,
כי קנתה אותו לאחרונה במקום רכב קודם שנהרס בתאונה. עם זאת היא
זוכרת שצילמה אותו בטלפון. היא מחפשת את התמונה במכשיר הטלפון
שלה ולא מוצאת. כך גם איננה מוצאת תיעוד לרכב במסמכים שאצלה.
בסצנה הבאה בחלום אילנה נמצאת בארוחה אצל אחותה ואוכלת לחם )כזכור
מדובר בפסח(. עוברת שם עמיתה לעבודה שהיא דתייה. עמיתה זו המומה
מזה שאילנה אוכלת לחם. גם אחיה מופיע שם, אך לא ברור מה הוא עושה
שם.
החניית רכבה בחניון )זה נעשה ביישוב שבו היא גרה ובו נערך הטיפול( עשויה
לייצג את הטיפול עצמו – אילנה 'מחנה' את עצמה אצל המטפל. הרכב נגנב
בהקבלה ברורה ל'גנֵבת' הטיפול בידי המטפל. אילנה מנסה לחפש אותו או תיעוד
שלו בטלפון שלה שבו צילמה את הטיפול ואת המסמכים שבהם הוא תועד, לשווא.
כאן עלי לציין כי בשלב כלשהו בטיפול אילנה ביקשה להקליט את השיחות כדי
שתוכל להאזין להן במהלך השבוע. תקופה מסוימת אף הייתה מסכמת את ההקלטה
)מעין טרנסקריפט( ומביאה את הסיכום )בדרך כלל, מודפס( לפגישה הבאה.
פעולות אלה ייצגו, מן הסתם, את ההשקעה הרבה שלה בטיפול ) ,)cathexis
ובחלום הן מיוצגות בצילומים שהיא מחפשת בטלפון שלה )שבאמצעותו ביצעה
את ההקלטות( ובמסמכים שאמורים היו להיות אצלה. במילים אחרות, אילנה
מחפשת באופן נואש תיעוד שעשוי לעזור לה במאבק להצלת הטיפול, למציאת
הטיפול ש'נגנב' ממנה. האיש שפתח עסק עשוי לייצג את המטפל, שאילנה נמצאת
אצלו ב'עסק' הטיפול. פעם היה זה עסק חדש )כלומר, הטיפול התחיל פעם והיה
חדש עבור אילנה(. ייתכן שבתפיסה הפנימית שלה סיום הטיפול פירושו שהמטפל
פונה לעסק )=מטופל( אחר, וכבר לא מכיר אותה… פרשת הלחם בפסח אינה
לגמרי ברורה. היא עשויה לייצג דבר אסור, כזה שמעורר קונפליקט של אשמה.
אילנה לא סיפרה על הטיפול לאיש מבני משפחת המוצא שלה )אם או אחים(
אלא לילדיה ולחבר שלה, כמו הרגישה שזה דבר שהצנעה יפה לו. לחלופין,
הלחם במקפיא עשוי לרמז לשומע )כלומר, למטפל( שיש בנפשה עוד דברים –
אסורים, מבישים, כרוכים באשמה – שעדיין לא הוצאו משם )וכדי שיוצאו על
הטיפול להימשך(. מוטיב המשא ומתן ) bargain ( מוכר בטיפולים ובסיומם.
כאן המשא ומתן מתנהל בין אילנה לבין אחותה, ואחר כך בינה לבין עמיתתה
הדתית. העמיתה אינה מקבלת משהו שאילנה עושה )שהיא מטופלת או מסכימה
לסיום הטיפול(, משהו שאילנה עצמה לא לגמרי שלמה אתו. הרכב הדומה לזה
של אילנה מתגלה כרכב מפואר יותר: הטיפול שממנו אילנה 'מודחת' היה אמור
להיות, בעצם, גדול יותר, בעל ערך )במילים אחרות: אילנה כמהה לטיפול גדול,
משמעותי, בעל ערך(. ההופעה של בני משפחתה בחלומותיה אינה חדשה ותימשך.

מעבר לתפקיד שאותו כל אחד מהם ממלא בחלום הספציפי ובהקשר הספציפי, יש
לשער כי לקראת סיום הטיפול אילנה חוזרת ומשחזרת את חייה. היא כאילו עושה
'מסיבת פרדה' בסגנון של 'אלה הם חייך', שבה דמויות שונות, מהעבר ומההווה
שלה, חוזרות ומופיעות. לכל דמות יש תפקיד – לעתים תפקיד מורכב – ועם כל
אחת מהן מתנהל דיאלוג כלשהו, אך כולן יחד בונות את סצנת חייה של אילנה,
סצנה שנפרשה במהלך הטיפול וכעת הולכת ונסגרת. הדבר דומה להצגה או לסרט
שבה בסצנת הסיום הדרמטית כל הדמויות שהופיעו במהלך הסרט חוזרות. תומס
פרנץ' ) French and Fromm 1964 ( ראה בשינויים בייצוגים של דמויות מפתח
במהלך הטיפול אינדיקציות לתהליך של ריפוי.
הכעס של הבן נראה לא מובן )מה אילנה אשמה שרכבה נגנב?( אבל עשוי להיות
מובן בפירוש שכעת אמו לא תהיה מטופלת, ואז תהיה לו אם פחות טובה, פחות
מסוגלת להתמודד אתו )לבן זה היו בעיות רבות, והא עצמו היה בטיפול פסיכולוגי,
טיפול שגם אילנה לפעמים השתתפה בו(. אולי הבן מייצג את הכעס של אילנה
עצמה )מאחר שגם הוא מטופל אפשר להחליף בין אילנה המטופלת לבן המטופל(.
שוב, הכעס של אילנה על סיום הטיפול מופיע בצורה מוסווית, כי היא אינה יכולה
להרשות לעצמה כעס גלוי: היא מביאה לחלום מישהו אחר שכועס במקומה. עם זאת
בשלב הזה נעדר מהחלום מוטיב של להיות הרדופה. ייתכן שהעמדה הפרנואידית
פינתה את מקומה בשלב הזה לעמדה כועסת. יומיים לאחר מכן הביאה חלום נוסף:
אילנה נפגשת עם חברות במשרד שבו היא עובדת, ליד שעון הנוכחות.
החברות מדברות על איך אפשר להקל על אילנה לאחר התאונה שעברה
)במציאות היא עברה תאונה שבעטיה סבלה מכאבים בחלקים מגופה, ואף
הלכה עם מקל, שנועד להקל על כאביה(. בהמשך )לא ברור אם זה אותו חלום
או חלום אחר, אך הוא אירע באותו לילה( אחותה של אילנה מבקשת ממנה
שתתחייב לפעילות מסוימת )הפעילות עצמה עשויה להתקיים בעוד שנים
מספר, אך האחות רוצה את ההתחייבות עכשיו(. אילנה מסרבת להתחייב,
אומרת לאחותה שהיא )אילנה( לא יודעת מה יהיה מצבה בעוד שנים מספר.
לדבריה היא מוכנה לעשות עכשיו מה שנחוץ, אבל לא להתחייב לעוד שנים
מספר. המשך החלום מביא אותה למקום עבודה קודם שלה. אחותה )לא זו
שהופיע בפרק הקודם של החלום( מציעה לה להיפגש עם בכיר בחברה זו,
אך אילנה אומרת לה שהבכיר אינו זמין, הוא שוהה בחו"ל, וגם היא עצמה
)אילנה( אינה פנויה במועד שהאחות הציעה כי היא )אילנה( תיפגש עם
הפסיכולוג שלה. מתקיים ביניהן דיאלוג שנשמע קצת הזוי. האחות אומרת לה
שאם הבכיר נמצא בחו"ל אז הוא כנראה משווק, ולמה אילנה רוצה להפגיש
אותה עם אדם שמשווק? ואילנה אומרת לה שזה שהוא בחו"ל אינו הופך אותו
בהכרח למשווק – הוא בכיר, מנהל. גם עניין הפגישה עם הפסיכולוג אינו
מובן. האחות אינה מבינה מדוע זו סיבה לא לקיים את הפגישה שהיא מציעה.
אילנה עונה לה שהם )היא והפסיכולוג( לא נפגשו כבר שבועיים )כנראה
בגלל חג(, ואם לא ייפגשו היום זה יהיה כבר זמן רב מדי. האחות עונה לה
שהיא )האחות( הסתדרה עם בעיותיה בלי פסיכולוג. היא מותחת ביקורת על
הדרך שבה אילנה מתנהלת בעניין התאונה שעברה, ויש לה הצעות לשיפור.
בהמשך שתי האחיות עובדות באיזשהו מקום )בית הארחה או משהו דומה(,
והאחות סבורה שאפשר לשפר את ההתנהלות בו. אילנה אומרת לעצמה
שתנסה ליישם את הרעיונות של האחות, אבל רעיונות אלה יוצרים קשיים
רבים… למשל, האחות מציעה שאת האוכל תגיש אילנה באופן אישי במקום
במזנון )בופה(, ושהאוכל יוגש בקומה מסוימת. אילנה מגיעה לקומה מתחת,
ותחילה מגיעים לשם אנשים. היא לוקחת מהם הזמנות ועולה לקומה מעל
)בה נמצא הבופה( כדי להביא מה שהוזמן. כאשר היא יורדת עם האוכל היא
רואה שהמקום התמלא באנשים, והיא לא רואה איך תוכל להגיש לכולם. גם
האנשים עצמם מתלבטים מה להזמין לאכול. כאשר אילנה עולה שוב לקומה
מעל להביא אוכל היא רואה שהאוכל כבר סולק. היא ניגשת לאחראי ואומרת
לו שהגיעו המון סועדים ושצריך להגיש להם אוכל, והוא עונה לה כי זה לא
אפשרי, כי האוכל כבר התקרר ואם יחומם שוב הוא יתייבש בתנור. לפיכך
אילנה אומרת לאחותה שהרעיון שלה איננו ישים. נראה שהאחות מעלה
רעיון או רעיונות נוספים, שאף הם נראים לאילנה לא ישימים.
להופעתם של בני משפחה בחלומותיה כבר התייחסנו. בחלום זה בולט המוטיב של
האוכל ושל ההאכלה, מה שאפשר לפרש בצורה סבירה למדי כהזנה הכרוכה בטיפול.
ברור שיש בעיות בהזנה, שלא מצליחה לספק אותה למרות מאמציה )התרוצצויותיה
בין הקומות(. אילנה ממשיכה לנהל את ה'משא ומתן', המתבטא בחלום זה בשינוי
צורת ההגשה של האוכל )היא כאילו בודקת אפשרות שהטיפול יימשך בדרך אחרת
אם היא תתאמץ במיוחד, אבל למרות מאמציה גם זה לא מצליח(. ייתכן גם שאילנה
מבטאת את ההרגשה שאחרי ש'דחקתי אותה' מהטיפול הוא כבר לא היה כפי שהיה
קודם לכן )כאשר התנהל בתחושה של אינסופיות ) timelessness (. האחות מייצגת,
מן הסתם, קול באילנה שאומר לה שהיא תסתדר בלי הטיפול. הדיאלוג ביניהן מורכב:
האחות מנסה לשכנע אותה שתקיים פגישה מסוימת, אילנה אומרת לה שאינה יכולה
לעשות זאת כי יש לה פגישה עם הפסיכולוג. יש מעין משא ומתן פנימי – אם לא
תיפגש עם הפסיכולוג היום )במועד שנקבע(, ייווצר פער זמן רב בין פגישה לפגישה.
אפשר לראות כאן שוב מעין משא ומתן על הטיפול: אם אילנה תמלא את
מחויבויותיה ותתנהג 'יפה', תתקיימנה פגישות. אם לא, היא תאבד אותן. האחות,
כאמור, מייצגת את האלטרנטיבה )אפשר לוותר על הטיפול( ואת ה'פיתוי'. לא לגמרי
ברור מה מייצג אותו בכיר הנמצא בחו"ל. בדרך כלל דמות 'בכירה' מסמלת בחלום
דמות הורית או את המטפל )או מה שהוא דחיסה של שניהם(. בהקשר הנוכחי, שבו
החלומות עוסקים )לפי המשוער( בטיפול ובסיומו, יש לשער שה'בכיר בחו"ל' מייצג
את המטפל המתרחק. הוויכוח עם אחותה על מהות תפקידו )משווק או לא משווק( הוא
אולי ויכוח )פנימי, מן הסתם( על תפקיד המטפל בחייה של אילנה. ייתכן ש'משווק'
נשמע קצת נחות ואילנה מנסה לשכנע שגם כשהמטפל מתרחק ממנה ונעשה פחות
זמין, עדיין הוא 'בכיר', דמות חיובית.
מן הסתם יש בחלום עוד אלמנטים שהדיון בהם עשוי להיות נעלם מהעין או
מדוקדק ומעמיס מדי. בתהליך הנפרש בסדרת החלומות – שעוד לא תמה – אפשר
לראות כיצד אילנה עוברת מהבהלה בעלת האיכות הפרנואידית שתקפה אותה
בתחילה, למעין משא ומתן שבו היא מנסה גם לשמר את הטיפול וגם לשקול לוותר
עליו, גם כועסת על המטפל הנוטש אבל גם מגוננת עליו. היא מביאה דמויות
שונות מחייה – בעיקר בני משפחה ועמיתים לעבודה – שיסייעו לה, ובינתיים נראה
שעזרתם אינה יעילה. עדיין עליה להתמודד עם סיום הטיפול בכוחות עצמה. גם
החבר שלה, שאליו היא פונה לעזרה )בחלומות קודמים( אינו עוזר – כלומר, היא
מבקשת מהמטפל הנוטש שיעזור לה בהתמודדות עם נטישתו, אבל זו אינה מתקיימת
כפי שהייתה מצפה. ברור שהתנגדותה לסיום הטיפול והמשאלות המובעות בצורה
סמלית ומרומזת בחלומותיה, אינם מתבססים על היגיון. אלה משאלות של תהליכים
ראשוניים, כפי שתינוק מקווה, למשל, שאם יבכה, אמו הנוטשת תופיע או שאם
ישחק יפה עם אחיו, האם הנוטשת תופיע, וכן הלאה. החלום הבא שנרשם הופיע
לאחר הפסקה של למעלה מחודש:
אילנה מחנה את מכוניתה בהילוך לאחור )רוורס(. היא נוסעת לאט, 'בקושי
זזה', כי שדה הראייה שלה מוגבל, וגם כי היא פוחדת לפגוע ברכב אחר.
אתה ברכב נמצאים החבר שלה ומישהו נוסף, לא מזוהה. לשדה הראייה
שלה נכנסת מכונית ואילנה בולמת מיד, אבל מסתבר שהיא 'נגעה' במכונית
האחרת. היא יוצאת מרכבה ורואה שוטר בא לקראתה, כועס וצועק. השוטר
אומר לה שפעם אמרה לו שהיא )אילנה( לא זקוקה לעזרתו ושתסתדר לבד,
אבל עכשיו, הוא אומר לה, 'את רואה, אמרת שתסתדרי לבד, והנה פגעת
ברכב'. אילנה לא מבינה למה הוא כועס, נראה לה שיש חוסר פרופורציה
בין הנגיעה הקלה שלה ברכב האחר )אילנה משתמשת בדיווח שלה במילה
'נישקתי'( לבין כעסו של השוטר. ואז היא מבינה שהרכב שבו היא פגעה הוא
הרכב של השוטר עצמו וזו הסיבה לכעסו המוגזם. השוטר אינו מאפשר לה
לצאת מהמקום, וחוסם את היציאה באמצעות רכבו. למעשה הרושם הוא
שאינו מתכוון כלל להזיז את רכבו. אילנה כועסת בתוכה על החבר שלה,
שישב לצדה במכוניתה ואינו יוצא לעזרתה. בהמשך )כרגיל לא ברור אם זה
אותו חלום, אך בכל אופן זה מאותו לילה( אילנה באה לבדיקה רפואית או
משהו דומה בקופת חולים או בבית חולים. היא ממתינה זמן רב לרופא שיפנה
אליה. כאשר מגיע תורה האחות מתנצלת לפניה על שנאלצה להמתין הרבה
זמן )ומציינת את סבלנותה של אילנה(, ומסבירה )האחות( שהסיבה להמתנה
הייתה שהגיעו הרבה נפגעים מתאונת דרכים ושהיה דחוף לטפל קודם בהם.
המוטיב של נהיגה ברכב וענייני חניה מופיע שוב. בלצ'נר ) Blechner 2013 ( תיאר
כיצד חלומות מאוחרים מתכתבים עם חלומות מוקדמים. למרות זהירותה של אילנה
התרחשה תאונה, קרי: למרות היותה כה נחמדה ומשתפת פעולה בטיפול, קורית לה
ה'תאונה' שממנה חששה )=הנטישה(. ומי כועס עליה? השוטר! אשר שוב, כדמות
סמכות, מייצג, קרוב לוודאי, את המטפל. השוטר־המטפל מתנהג אליה לא יפה –
מביע כעס רב – ואינו הוגן כלפיה, מאחר שכעסו אינו מוצדק, אבל גם אינו מאפשר
לה להתרחק משם, מה שעשוי להביע משאלה שעם כל התנהגותו וכעסו המטפל לא
'ישחרר' אותה )לא יסיים את הטיפול(. שוב יש כאן פנייה אל החבר שיעזור לה, קרוב
לוודאי ימלא את תפקידו של המטפל )עם הפונקציות שלו כמרגיע, מכיל, מתווך
בינה לבין העולם( ועם האכזבה והתרעומת שמתעוררת בעקבותיה על שאינו עושה
כן. אילנה שוב )או עדיין( נשארת לבדה בהתמודדותה, למרות האנשים הקרובים
המקיפים אותה. דמות הרופא, ובאופן כללי הטיפול במערכת הרפואית, מייצגים
באופן מובהק, כמעט כמעין סמל אוניברסלי, את הטיפול הנפשי )חלק מהמטפלים
בטיפול נפשי הם באמת רופאים(. גם כאן אילנה ממתינה בסבלנות ובאורך רוח,
כנראה בתקווה שאם תתנהג יפה המטפל יטפל בה לפי משאלתה. היא גם מסבירה
לעצמה את התנהגותו של הרופא בכך שיש חולים שזקוקים לו יותר. זהו הסבר
שמטופלים רבים נותנים לעצמם, כשהמטפל מסיים את הטיפול – יש מטופלים
שזקוקים לו יותר. סוג כזה של הסבר מגונן על המטפל )הוא נשאר דמות חיובית יותר
מאשר נוטשת ושרירותית( וגם על המטופל – הוא מפסיק להיות מטופל לא משום
שאינו ראוי, אלא משום שיש צורך דוחק, אובייקטיבי, בטיפול במישהו אחר. כל
הדיאלוג הזה מתנהל בהיעדר המטפל )בחלום יש אחות, שאתה מתנהלת השיחה(.
עוד נקודה מעניינת: בחלום אילנה ממתינה לטיפול שעוד לא התחיל, בעוד במציאות
מדובר בטיפול שעומד להישלל ממנה. בשני המצבים אין טיפול, אבל במציאות
הטיפול עומד להיות מאחוריה )בעברה( בעוד בחלום הטיפול עדיין לפניה )בעתידה(.
אכן, אין מוקדם ומאוחר בחלומות, אבל טיפול עתידי נותן מקום לאופטימיות, שגם
אם כעת המצב לא מספק, הוא צפוי להשתנות לטובה. כשבוע לאחר מכן היה חלום
נוסף.
אילנה קונה בית קטן באזור בעל אופי בוהמי. היא עומדת להיכנס לבית
ורואה שמישהו תפס לה את החניה הצמודה לדלת הכניסה לבית. לשכניה
יש עץ תפוחים בגבול שבין שני הבתים, ובו גדלים תפוחים ענקיים )אילנה
מציינת 'גם בחלום אני מעדיפה קטנים יותר'( שהם אדומים מאוד )'מזכירים
תפוחים מהאגדות'(. אילנה קוטפת שניים שהיו לקראת נשירה )'רק נוגעת
והם נושרים'(. היא ממהרת לשים אותם במקרר שבביתה לפני שמישהו יבחין
שלקחה אותם. הבתים בסביבה צבועים בצבע מיושן ולא אפנתי, אך אילנה
שומעת אנשים שמטיילים בסביבה ואומרים שהצבע הזה אמנם לא אפנתי
היום אבל בטח יהיה אפנתי בעוד שנים מספר )ואז ערך הבתים יעלה(. אילנה
מדברת )לא ברור לה אם פנים אל פנים או בטלפון( עם גבר. היא שואלת
אותו: כמה זמן אנחנו בני זוג? והוא עונה לה: מה זה באמת חשוב. והיא מבינה
)משום מה( שמדובר בארבעה חודשים. אילנה מציינת שגבר זה אינו החבר
שלה )כנראה יש התדיינות פנימית בינה לבין עצמה מיהו גבר זה, שבחלום
אינו אלמוני אלא מישהו קרוב(. היא סבורה שזה מישהו שהיא מכירה אותו
כאדם שקשור לעבודתה, אבל אין בינה לבינו )במציאות( כל תקשורת מעבר
לתקשורת אגבית כשהוא מבקר במשרד שבו היא עובדת. גם לא ברור לה אם
בחלום היא מדברת אתו או עם אחיו )אדם שבמציאות מעולם לא פגשה אך
האדם שהיא מכירה סיפר לה עליו(. בחלום היא תוהה בת הזוג של מי היא,
שלו או של אחיו?
חלום אחר מאותו לילה מתרחש במשרדה, אבל המסגרת היא השירות הצבאי.
מנהלת המשרד ]בצבא[ עומדת להשתחרר ואומרת לאילנה שאחד ממנהלי
המשרד רוצה שהיא )אילנה( תעבור למשרד אחר, באזור אחר בארץ. אילנה
עונה לה שהיא לא מעוניינת. אחר כך היא )אילנה( מדברת עם אותו מנהל,
שמספר לה שהוא עצמו עובר למשרד האחר ומבקש ממנה לעבור אתו. אילנה
חוככת בדעתה אם זה כדאי לה, אבל אומרת לעצמה שבעוד ארבעה חודשים
היא עצמה עומדת להשתחרר, ואולי כדאי לה לעבור למשרד האחר, 'לשנות
אווירה ולחיות את הנופים' של אותו אזור. כמו כן היא חושבת שהגדוד מגיע
מדי פעם לאימון או לפעילות באזור זה שאליו מנסים לשכנע אותה לעבור,
ויש סיכוי שאולי תפגוש שם חבר ותיק שלה מימי הצבא. בהמשך לאותו
חלום, עמית מהמשרד )שהופיע כבר בחלומות קודמים( מספר לה שהמנהל
שלהם התלהב מאחותה אשר טיפלה בעניין מענייניו )המשרדיים(, טרחה
והתרוצצה בטיפול, והמנהל התרשם מעבודתה ומההופעה החיצונית שלה,
'שהיא אלגנטית'
להערכתי בחלום זה )או בסדרת החלומות, שנחלמה באותו לילה( יש מהפך חשוב.
ראשית, אילנה בונה לה בית – היא מכינה לעצמה מקום אליו תעבור אחרי סיום
הטיפול. במילים אחרות, היא מתחילה להשלים עם הפרֵדה, ולהכין את עצמה ל'יום
שאחרי'. היא מבינה שתצטרך להסתפק בדברים מציאותיים, 'קטנים יותר'. היא
מנסה להיות אופטימית ומקווה שחייה ישתפרו אחרי סיום הטיפול )ערך הסביבה של
הבית החדש יעלה, אולי כדאי לה לעבור לאזור חדש שהוא יפה יותר, ויאפשר לה
'שינוי אוירה'(. יש גם התחלה של ויתור על המטפל כ'בן זוג'. הוויתור הוא בתהליך
ראשוני, כלומר לא מדובר )רק( בהחלפתו בדמות אחרת, שתמלא את מקומו ותפקידיו
)המועמד הטבעי הוא בן הזוג, אשר בחלומות הקודמים היה מאכזב(, אלא גם בתהליך
ראשוני שבו טבעו של האובייקט אינו ברור, כמו תינוק שמתקשה להבחין בין הדמויות
שמטפלות בו – אם, סבתא, דודה. בחלום חוזרים מצבים ודמויות מעברה. החבר
מהצבא הוא אחד מאותם גברים שאילנה התאהבה בהם בסתר לקשר שלא מומש. היא
דיברה עליו בטיפול ונראה היה שהנושא עובד. לקראת סיום הטיפול הוא חוזר ומופיע
שוב, למקצה נוסף של עיבוד. כמו כן אילנה מעלה דמויות שונות מחייה – דמויות
ראליות מחייה העכשוויים, ודמויות מופנמות – שיסייעו לה לקראת המצב בו תישאר
לבד, בלי טיפול. אף כי האפשרות של עיבוד מחודש של נושאים מעברה )לפי תפיסתו
של Quinodoz, 2002 ( נראה לי נכון להביא בחשבון את הצעתם של ג'ונתן נורטון
ואנג'לה מקגראת ) Norton and McGrath 2007 ( שדמויות אלה והיחסים אתם
מייצגים את המטפל ואת היחסים עמו, ובמיוחד את הפרדה ממנו. כמו כן ייתכן שיש
עדיין מעין משא ומתן: אחותה, שאולי מייצגת את אילנה עצמה, זוכה למחמאות
ול'פרגון' מצד המנהל )=המטפל( על תפקודה ועל הופעתה. אפשר לראות כאן ייצוג
של תקוותה )או בעצם משאלתה( של אילנה שאם תתפקד כהלכה וביעילות, ונוסף
על כך גם תרשים כאישה, המטפל ירצה בה. בעוד מוטיב זה נמשך, נראה שאילנה
מסכינה יותר ויותר עם העובדה שהטיפול מסתיים ומכינה את עצמה לחיים אחריו.
המוטיב של ארבעה חודשים הוא כנראה משמעותי אבל אינו לגמרי חד־משמעי,
והאפשרות היותר סבירה היא שזה הזמן שהוקצה לסיום הטיפול. עם זאת מדובר בזמן
פנימי, לא בהכרח בזמן מציאותי )כמו שבשביל תינוק 'מחר' ו'בחודש' הבא' הם בעלי
ערך דומה(. בחלום ישנם עוד מרכיבים שלא ניכנס אליהם מפאת מגבלות המקום.
שבוע לאחר מכן הובא חלום נוסף:
אילנה הולכת לחתונה של עמיתה לעבודה. היא מנסה למצוא שותפים
לנסיעה בקרב עמיתיה למשרד אבל אף אחד מהם לא מתייחס אליה – 'אני
כאילו אוויר מבחינתם, אף אחד לא מדבר אתי'. רק חברה אחת נענית לה והן
קובעות. זמן רב נדרש לאילנה בהתארגנות ליציאה לחתונה. הן מגיעות אל
המקום ומתיישבות באזור קבלת הפנים. החברה מעירה לאילנה שהיא )אילנה(
יושבת על השמלה של מי שיושבת לצדה… אילנה בודקת ורואה שאין
הדבר כן, ואומרת זאת לחברתה, אבל זו מתעקשת שזה כן כך, ואף דורשת
מהשכנה שתראה בעצמה. אילנה די נעלבת מזה, כפי שנעלבה מההתעלמות
של שותפיה לעבודה, ומחליטה ללכת הביתה, אבל לא רוצה להעליב את
הכלה, ואומרת לעצמה שתישאר במקום עד אחרי שהכלה תיכנס לאולם
לאחר החופה. היא תברך אותה ואז תיסע, כך שהכלה ואחרים לא יראו שהיא
)אילנה( נעלבה והסתלקה. החופה נערכת באזור אחר של האתר, וצריך להגיע
אליה דרך האולם שבו יתקיימו הריקודים. האולם הזה מיועד לכלה, כאילו
מדובר בחתונה חרדית )שבה יש אזורים נפרדים לנשים ולגברים(. אילנה
'המומה לגלות שהאולם כל כך קטן', ומסבירה שהכלה טרחה על החתונה
במשך שנה שלמה. בכל אופן אילנה הולכת לאולם לבדה. יש בו מעין פרגוד
שיוצר מעין פרוזדור, שדרכו נכנסת הכלה לאולם, והאנשים שם מחליטים
לפותחו. אילנה מציינת שהיה מישהו שניסה לפייס בינה לבין החברה שאתה
נסעה, שהאשימה אותה שהיא יושבת על השמלה של שכנתה…
פירוש מפורט של חלום זה הוא קשה, וייתכן שהתקשינו להבינו. יש מקום לעמוד על
מרכיבים מספר. מרכיב אחד הוא החתונה. חתונה היא אקט של זוגיות, מוטיב שהופיע
גם בחלום הקודם. יש לה מועד ברור, ויש 'לפני' ו'אחרי', בניגוד לסיום הטיפול
שהוא ממושך )כארבעה חודשים…(. נראה, אפוא, שאילנה מסכינה עם סיום הטיפול
הממשמש ובא, ורואה בו אקט משמעותי ביחסי האובייקט שלה )=הזוגיות(. מרכיב
שני הוא רגש העלבון. אפשר לראות כאן תזוזה משמעותית מהעמדה הרודפנית של
ראשית החלומות, דרך המשא ומתן, להשלמה – אבל עדיין השלמה נעלבת: המטפל
מתעלם ממנה, כמו האנשים במשרד, ואף מאשים אותה – תולה בה את הסיבות למה
שקורה )ובמציאות – אומר לה שהיא לא צריכה יותר את הטיפול(.
לדעת קינודוז ) Quinodoz 2002 ( אין די בחלומות אלה בפרשנות המבוססת על
העיקרון הפרוידיאני של הדחקה, אלא יש להביא בחשבון מרכיבים של פנטזיה לא־
מודעת, של תנודתיות בין העמדה הפרנואידית־סכיזואידית לעמדה הדיכאונית,
ותהליכים של אינטגרציה נפשית. החלום מעלה לא רק תכנים מודחקים, אלא גם כאלה
שהחולמת נמנעה מהם ) disavowed (, פיצלה אותם, ועשתה הזדהות השלכתית על
אובייקטים אחרים, פנימיים או חיצוניים. העלאתם בשלב זה של הטיפול התאפשרה
הודות ליחסי ההעברה. מה שעורר חרדה ונראה כחלום המייצג תכנים ותהליכים
'פרימיטיביים' ייצג, לאמתו של דבר, שלב של התקדמות הודות לתהליך של אינטגרציה
נפשית, חיבור מחדש של חלקים נפשיים שקודם לכן היו מפוצלים בעצמי שלה. התוכן
ה'פרימיטיבי' של חלומות המלווים שלב של אינטגרציה בטיפול מייצג את שובם של
חלקים שפוצלו אל האגו. לדעת קינודוז זה מייצג את יכולתו של המטופל לייצוג
רטרוספקטיבי של פנטזיה משמעותית שמתעוררת אחרי שהטיפול התיר ) )resolved
פתולוגיה שהייתה שם קודם לכן. החרדה והרגשת חוסר הישע שמלוות חלומות כאלה
עשויות לבטא משאלה להישאר בטיפול. על המטפל להיות מסוגל לשאת ולהכיל
רגשות אלה כדי להבינם ולעזור למטופל לעשות אינטגרציה שלהם. פרשנות נכונה
של החלום ניכרת לדעתו בכך שהיא משככת את החרדה של החולם. יש קשר הדוק
בין יכולתו של המטפל לעבד את החלום ליכולת של המטופל לחוות את המטפל כנפרד
ולהתגבר על רגשות אמביוולנטיים. חלום נוסף נדון שבוע לאחר מכן:
אילנה כנראה בבית חולים, אך לא ברור אם היא מטופלת שם או מבקרת
מישהו )אבל נוטה יותר לצד של המטופלת(. היא מתכוונת ללכת הביתה, אך
מבינה שהיא בקומה גבוהה בבניין, ונזקקת למעלית. בדרכה למעלית ניגשת
אליה רופאה ומציעה לה לרדת במעלית אחרת שקרובה יותר אליה וגם לא
המונית. כאשר אילנה נכנסת למעלית היא רואה שהיא 'לא סגורה לגמרי מכל
הכיוונים'. היא נצמדת לצד היותר סגור, 'כי אני ממש פוחדת מהסיטואציה הזו
של מעלית לא סגורה, ומצד שני לא יכולה לצאת ממנה לפני שתרד למטה'.
חלום קצר יחסית זה מתכתב, כמו קודמיו, עם החלום שלפניו. נראה שאילנה השלימה
עם סיום הטיפול )=שחרורה מבית החולים(, שהוא בלתי נמנע )לא יכולה לצאת
מהמעלית עד שתגיע למטה(, אך פחדה כנראה ממה שציפה לה בהמשך. בחלום הקודם
היו אנשים שמהם נעלבה, הפעם רופאה הציעה לה מעלית פחות המונית. רופא, כפי
שהוסבר עוד קודם לכן, בדרך כלל מייצג את דמות המטפל. כאן יש רופאה. ייתכן
שעל רקע חלומות קודמים )חבר, בן זוג, חתונה( אילנה פנתה להיתמך בממד אחר
של יחסי אובייקט, לאו דווקא יחסים אינטימיים, הטרוסקסואליים, או שהיא ביטאה
בכך נכונות לוויתור על ההעברה הארוטית עם המטפל. היותה בבית החולים מרמז
על היותה בטיפול, אך ההתלבטות אם היא שם כמטופלת או כמבקרת מרמזת על
תהליך של משיכת השקעותיה בטיפול ) decathexis (. זהו תהליך בריא ונכון עבור
מי שמסיים את הטיפול הפסיכותרפיטי שלו. כמה ימים לאחר מכן,
אילנה נמצאת במבנה שהוא בית )'אני לא יודעת אם זה הבית שבו אני
נמצאת תמיד, או שחזרתי אליו לאחר היעדרות ארוכה'(. בבית נמצא עוד
מישהו, כנראה אחיה. מבעד לחלון היא רואה את אמה ומתרגשת מזה שהאם
מתעתדת להגיע לבית כדי לפגוש אותם )את אילנה ואת אחיה(, 'כי אמא שלי
נטשה אותנו שנתיים קודם לכן'. אח נוסף מצטרף, גם הוא מתרגש לקראת
הפגישה. 'התחושה בחלום היא שהוא לא יכול היה לעשות משהו בעניין
הנטישה והניתוק הממושך'. אילנה משוחחת בטלפון עם אחותה, אבל יש
הפרעות תקשורת בקו הטלפון. אילנה מניחה שהבעיה היא במכשיר הטלפון
שלה, ושואלת את אחותה אם יש לה בבית מכשיר טלפון לתת לה )לאילנה(,
שישמש אותה במקום המכשיר שלה. האחות עונה בחיוב.
זהו. אילנה סיימה את הטיפול וחזרה הביתה, למשפחת המוצא שנטשה – בין השאר,
על ידי כך שדיברה עליה וניתחה אותה וראתה אותה מפרספקטיבה אחרת. אבל
הטיפול הסתיים, הפסיכולוג עזב, ומה שנשאר אלה יחסי האובייקט המוקדמים,
המקוריים, שלהם אין תחליף. יש עדיין פקפוק לגבי איכות היחסים הללו )=הפרעות
בקו הטלפון(, אך הפתרון הוא לא לפנות אל הפסיכולוג אלא אל המשפחה. חלום
אחרון:
חלק מארון המטבח החדש שקנתה כאילו נמס. אילנה הולכת לחנות שממנה
רכשה את הארון. היא פוגשת גבר שאותו איננה מכירה, שלכאורה קשור
לחנות, והוא אומר לה שהחומר שממנו מורכב הארון אינו עמיד לקור ולכן
הוא שינה את צורתו. אילנה מבינה שהמוכרת שמכרה לה את הארון העלימה
ממנה מידע זה כדי שתקנה את הארון, והיא – המוכרת – תקבל את העמלה
בגין המכירה. היא נזכרת שלפני שקנתה את הארון ראתה בתצוגה ארון אחר
ששקלה לקנות. המוכרת הסבירה אז מה שהסבירה, וכעת אילנה מבינה
שהמוכרת שיקרה. בהמשך המוכרת מתעלמת ממנה. אילנה מנסה למצוא
את הבעלים של החנות, מגיחה למקום הומה מאדם, ולא מצליחה להגיע אל
הבעלים.
זהו, הפינאלה, ואילנה 'מכניסה' לי: בעצם, רימיתי אותה. אילו הייתה יודעת מה
יקרה )שאנטוש אותה, מן הסתם, אבל אולי גם לאן תגיע בטיפול(, אולי לא הייתה
נכנסת לטיפול, אלא מנסה לארגן לעצמה אלטרנטיבה. אין בעצם עם מי לדבר, כי
אי־אפשר למצוא את הבעלים. אילנה חוזרת להיות אחת מהמוני האנשים שנמצאים
שם, בלי יחס מיוחד מהמטפל, סליחה, מהבעלים של החנות. על רקע מה שסופר על
אילנה, יכולתה להביע כעס ואכזבה נראית מייצגת התקדמות בטיפול )ביטוי רגשות
וציפיות, פיתוח עמדה של 'עצמי אמתי' יותר(, אבל גם זו מבוטאת רק באופן סמלי.
דיון
פרויד ) 1856 – 1939 ( חשב את ספרו פירוש החלום )פרויד ] 1900 [ 2007 ( לספרו
החשוב ביותר. הוא התווה בו, בין השאר, את התאוריה הפסיכואנליטית שלו. מעניין
שאף על פי שהוא עדכן ואף שינה את התאוריה שלו פעמים מספר במהלך השנים,
התאוריה שלו על החלומות נשארה כמעט ללא שינוי. במהדורות שונות פרויד חזר
ועדכן אותה, אך לא שינה אותה באופן מהותי. עם זאת נראה שקרנם של החלומות
במתודה של הטיפול הפסיכואנליטי ירדה מעט אחרי פרויד, אף כי אפשר להתרשם
מעושר רב של חומר קליני ותאורטי בנושא זה. לדעתו של צ'רלס ברנר ) 1913 –
2008 (, למשל ) Brenner [1969] 1993 (, ניתוח חלומות עשוי לתת אולי יותר
מהתוכן שעולה מפנטזיות או ממשאלות ילדיות מודחקות, אך הוא ממעט בחשיבותו
של ניתוח החלומות ככלי טיפולי, בהשוואה לחקירה שיטתית של זיכרונות מודחקים
ותהליכים מנטליים לא־מודעים: 'נחוץ לשים לב לחלומות של מטופלים, זה חשוב,
ולעתים חשוב מאד, לנתח אותם: באותה מידה זה חשוב לשים לב ולנתח אספקטים
רבים אחרים של מה שהמטופלת מספרת לנו' )שם: 47 (1 התרגומים במאמר הם שלי, אלא אם מצוין אחרת.)
אף כי רעיונותיו של פרויד ביחס לטבע החלום והדרך שעל המטפל לנהוג בהם השתמרו עד היום, הרי במאה השנים ויותר שחלפו מאז פרסום ספרו חלו כמה התפתחויות משמעותיות, כולל אצל
פרויד עצמו. להלן סקירה של כמה מהן.
ההתפתחות הראשונה הייתה הרחבה של תפקידו של החלום ממילוי משאלה –
גרסתו של פרויד – למגוון רחב יותר של תפקידים. בעוד פרויד הדגיש את
מילוי המשאלה כמטרה העיקרית של החלום, הבנות מאוחרות יותר, שנסמכו על
ההתפתחויות הסטרוקטורליות במשנתו של פרויד, הדגישו את טבעו הקונפליקטואלי.
בהשפעה של גישות של יחסי אובייקט, התפתחה התפיסה של החלום כצורה של מכל
או כלי ) Blass 2002 ( או משאלה )פרידמן 2006 (, של החלום כמשאלה בין־אישית
Fairbairn 1952( (, של החלום כמרחב להשלכות ) Segal [1980] 1993 (, להכלת
רגשות ) Bion 1970 (, להחייאת רגשות ) Khan 1983 (, לביטוי מצבי עצמי ) Tolpin
1983 (, לפינוי 'פסולת' נפשית ) Garma 1966 (, להשגת שליטה )[ Ferenczi [1927
1951 (, ובעיקר לאינטגרציה שמובילה לאגו חזק ומסתגל יותר ); Segal [1980] 1993
De Monchaux [1978] 1993; Palombo 1978; Greenberg and Pearlman
1993; Strolow and Atwood [1982] 1993 [ 1975 ](. החלום הוא 'אזור ייחודי
למשחק, מרחב להתנסויות חדשות, תופעה שאותה יש לחוות יותר מאשר להבין ]…[
ההקשר שבו האדם נעשה בשֵל יותר באמצעות התנסות מלאה בתכני החלום, מזהה
את עצמו כרשת אינטגרטיבית של משמעויות באמצעות ידיעה התנסותית ישירה
ומידית של הנוכחות של רשת זו' ) Blass 2002: 206 (. ייתכן שלחלק מהמטופלים
חשובה יותר ההתנסות בחלום מאשר הבנה שלו.
ההתפתחות השנייה הייתה המעבר מלראות את החלום כתוצר של פעילות תוך־
נפשית בלבד לראייתו כאמצעי תקשורת בהקשר בין־אישי, בעיקר בהקשר של
יחסי ההעברה בטיפול ) Khan [1962] 1993; Cammill [1980] 1993; Ornstein
1987; Blechner 1995 (. במילותיו של בל'צנר ) Blechner 2013 (: 'החלום אמור
להעביר משהו למישהו אחר שאי־אפשר לאומרו בדרך אחרת' ) The dream is
told to communicate something to someone else that could not be said
otherwise (. אפשר לומר, אם כן, שלחלום יש שני תפקידים לפחות, המתבטאים הן
בשני רבדים שונים של יצירתו והן בתפקידיו השונים בשלבים שונים של הטיפול.
תפקיד אחד הוא ביטוי לתכנים לא־מודעים אצל המטופל )כמו משאלות ילדיות(,
והשני הוא תקשורת בין־אישית ) Oremland 1973; Weiss 2002 (. אפשר לומר
שהחלום הוא ביטוי לעולמו הפנימי של החולם גם בפרדיגמה של 'פסיכולוגיה של איש
אחד' ) one-person psychology ( וגם בפרדיגמה של 'פסיכולוגיה של שני אנשים'
two-person psychology( ( – תקשורת לא־מודעת, לא־מילולית, ראשונית, בין
החולמת למטפלה ) Goldschmidt and Roelke 2012 (. הרולד סטיוארט ) Stewart
1993 [ 1973 ]( סבר כי התוך־אישי והבין־אישי קשורים זה לזה באופן אינטימי.
סיפור החלום הוא פעולה בין־אישית שהמטופל מספר למטפל, ודרכה פורש לפניו
את עולמו הפנימי. ולהפך – ההתנסות התוך־אישית, הפרטית והלא רצונית, של
החלימה, היא גם חלק מהיחסים בין המטופל למטפל, וביטוי למשהו שהמטופל אומר
)באמצעות החלום( למטפל. פירוש החלום הוא במובן מסוים תשובתו של המטפל למה
שהמטופל אומר לו, ובאותה עת מימוש של פעולה משותפת, בין־אישית, של שניהם.
התפתחות חשובה שלישית היא בטכניקה של טיפול בחלום בפסיכותרפיה.
לפי פרויד האסוציאציות החופשיות שהמטופל מעלה בתגובה לחלומה משחזרות
את התהליך שיצר אותו – 'עבודת החלום' – ומובילות, כמו בלש אחרי עקבות,
לתוכן הסמוי שלו, למשמעותו. פרויד מתח ביקורת קשה – בסגנונו הסרקסטי –
על גישות שאינן נשענות על האסוציאציות של החולם, באומרו כי 'ניתוח חלומות
ללא התייחסות לאסוציאציות של החולם יישאר במקרה הטוב פיסה של וירטואוזיות
לא מדעית בעלת ערך מפוקפק מאוד' ) Freud [1925] 1961: 128 (. גישה זו עדיין
רלוונטית אך אין היא עוד בלעדית. בשלב מאוחר בקריירה שלו הוא הציע שהמטפל
יתערב עם אסוציאציות משל עצמו, 'ימלא את הפערים' )[ Freud [1938, 1940
1964 (, יציע מסקנות שהמטופל יתקשה להתנגד להן, וייתן ביטוי ברור לדברים
שהמטופל רק מרפרף עליהם באסוציאציות שלו. אף על פי שזה נראה כמו היתר
למטפל להשתמש בצורה יצירתית וקפריזית בחומר של המטופל, לדעתו של פרויד
זו פרוצדורה לגיטימית.
גישות כאלה אינן מחפשות את 'ערך האמת' של החלום, את הפירוש ה'נכון' שלו,
אלא את הפירוש הפרודוקטיבי, זה שהוא בעל ערך בהקשר של סיטואציית הטיפול
Klauber 1967( (. החלום, כתב קינודוז ) Quinodoz 2002 (, הוא לא רק תקשורת בין
הלא־מודע למודע של החולם, אלא גם בין המטופל למטפל. גם משמעותו של החלום
לא תתפענח בצורה שלמה ללא התייחסות למטריצת ההעברה־העברה נגדית. שרה
פלנדרס ) Flanders 1993: 20 ( ציינה כי העבודה הטיפולית עם חלומות מתמקדת
בחולם יותר מאשר בחלום, ומטרתה לקדם צמיחה רגשית באמצעות הבנה שנגזרת
בעיקר ממשחק הגומלין בין העברה להעברה נגדית. גם חנה סגל ) Segal( )2011–1918
1991 ( המליצה לעסוק בחולמת יותר מאשר בחלום, להביא בחשבון את הצורה של
החלום, את הדרך שבה הוא מסופר, ואת התפקיד שהוא ממלא בהקשר הטיפולי, ואז זה
מעשיר את הבנתנו את התפקוד של הנפש )האגו( של החולמת. קינודוז ) Quinodoz
2002 ( סבר כי הדגש עשוי להיות לא כל כך על החלום כתוצר של פעילות תוך־
נפשית, אלא יותר על הסיפור ) narration ( של החלום שמתגלה בהקשר הטיפולי.
בגישה אינטר־סובייקטיבית, שאותה מיטיב לייצג, ככל הנראה, אוון רניק ) Renik
1988 ( התפיסה היא שאי־אפשר להשיג עובדות פסיכואנליטיות 'אובייקטיביות' – קל
וחומר עובדות מתוך חלום. גישות מודרניות מביאות בחשבון גם את האסוציאציות
של המטפל וגם את ההקשר הבין־אישי שלהן ואת השתבצותן בסיטואציית הטיפול,
ונותנות מקום לעבודה פרשנית שהיא גם אמפטית, אינטואיטיבית, וסובייקטיבית.
מנקודת ראות אינטר־סובייקטיבית דומה טוענים רוברט סטולורו ) 1942 – ( ומרגרט
אטווד ) Stolorow and Atwood [1982] 1993 ( כי עניינו של החלום הוא המידה
שבה מובהרים ההקשרים שלו למכלול חוויותיו של החולם. השימוש באסוציאציות
חופשיות, לפי גישה זו, אינו עוקב אחר הדרכים שבהן החלום נוצר, אלא יוצר
הקשרים של משמעות סובייקטיבית במונחים שיש לחוקרם ולהבינם. פרשנות
חלומות היא, לכן, מערכת הרמנויטית של כללי פרשנות יותר מהנהלת חשבונות
סיבתית־מכניסטית של התהליכים שבהם החלום נוצר.
גם הרעיון הוותיק שחלום הוא מילוי משאלה עשוי להיחשב עיקרון פרשני
המדריך את החיפוש אחר הקשר של החלום לנושאים הסובייקטיביים שבהם החולם
עסוק. הנכונות או ההתאמה של פירוש לחלום צריכים להיות מוערכים באותם
קריטריונים הרמנויטיים כמו בפירוש פסיכואנליטי בכלל, שהם הלכידות הלוגית
של הארגומנט, ההתאמה של הפירוש לידע הכללי שלנו על החיים הפסיכולוגיים
של החולם, הכוללנות של ההסבר שמבהירה את הפרטים השונים של החלום, היופי
האסתטי של ניתוח החלום בהבהרת נושאים שקודם לכן היו מעורפלים בנרטיב של
החלום, וקישורם למבני רקע בחייו ובאישיותו של החולם. לודוויג הסלר ) Haesler
1994 ( טען ש'אין משמעות "מקורית" או אובייקטיבית לכשעצמה לטקסט נתון של
חלום לכשעצמו – המשמעות של חלום נובעת מהשיח על החלום'. 'אנליטיקאים
יסכימו', כתבה רחל בלאס ) Blass 2002: 155 (, 'שהאסוציאציות והשיח נחוצים
לגילוי משמעויות החלום, אבל ההצעה היא שהאסוציאציות והשיח יוצרות את
משמעות החלום יותר מאשר מגלות אותה'. לדעתו של ראלף גרינסון ) 1911 – 1979 (
Greenson [1970] 1993( ( תהליך הפירוש של החלום כולל גם את האסוציאציות
של המטפל, שנשענות גם על היכרותו עם המטופל, כלומר יכולתו לחוש אמפטיה
לרבדים השונים בנפש המטופל, כאילו הוא עצמו חי אותם.
העבודה הפרשנית, כפי שהוצגה במאמר זה היא, במידה מסוימת, דחיסה של
השיח הטיפולי. המטופלת סיפרה את החלום, המטפל שאל עליו, המטופלת ענתה,
המטפל המשיך לשאול או להעיר או להציע. המטופלת התייחסה למה שהמטפל
אמר, המטפל התייחס למה שהמטופלת אמרה, וכן הלאה. הפרשנות המובאת כאן
היא אפוא, סיכום של תהליך זה. שימוש חופשי של המטפל בדרך שבה הוא מבין את
החלומות ואת המטפלת בהכרח 'מזהם' ) contaminates ( את התהליך ה'טהור' של
הבנת החלומות של המטופל במובן שהוא צובע את מה שקרה אצל המטופל עם מה
שקרה אצל המטפל. בלצ'נר כתב: 'חלומות שמדווחים בפסיכואנליזה עשויים לשקף
לא רק את ההתנגדות ואת ההעברה של המטופל, אלא גם את ההעברה הנגדית.
סימנים אובייקטיבים שמתוארים עשויים לרמוז על… חרדה בהעברה הנגדית של
האנליטיקאי בתהליך שבו הוא מפרש את חלומו של המטופל' ): Blechner 1995
1(. לדעתי קשה להפריד בין תהליכים העברתיים – מה שקורה אצל המטופל ביחס
למטפל – לבין תהליכים של העברת נגד – מה שקורה אצל המטפל ביחס למטופל.
בכך אני הולך בעקבות מחברים כהנס לוולד ) Loewald 1986( )1993–1906 ( ותומס
אוגדן ) Ogden 1994( ) –1941 (. הפרשנות המוצעת לעיל אינה מתיימרת, לכן, להיות
הפירוש האובייקטיבי של החומר הטיפולי, אלא התרגום )במובן של הטרנספורמציה(
של המטפל לחומר הטיפולי שהמטופלת הביאה – תרגום שמושפע מן המתרגם לא
פחות מאשר מן המתורגם. ואם יורשה להביא ממילותיו של הרמב"ם ) 1135 או 1138 –
1204 (: 'צָרִיךְ לַמַּעֲתִיק מִלָּשׁוֹן אֶל לָשׁוֹן שֶׁיָּבִין הָעִנְיָן תְּחִלָּה, וְאַחַר־כָּךְ יְסַפֵּר וִיפָרֵשׁ
בְּמַה שֶּׁיּוּבַן מִמֶּנּוּ הָעִנְיָן הַהוֹוֶה בַּלָּשׁוֹן הַהִיא וִיבָאֵר הֵיטֵב' )אגרת לר' שמואל אבן תיבון,
משה בן מימון תשמ"ח, כרך ב: תקלב(.
לבסוף, גם התייחסות לתוכן הגלוי של החלום עשויה להיות בעלת ערך טיפולי
Bradlow 1987; Pulver 1987( , ועוד רבים אחרים(. אמנם רוברט פליס ) 1895 –
Fliess 1953( )1970 ( הזהיר ששימוש בתוכן הגלוי של החלום עלול לפתות את
המטפל להכניס את הפירושים הסובייקטיביים שלו ולהזניח את האסוציאציות של
המטופל החולם. ואילו קורט אייסלר ) Eissler 1985( )1999–1908 ( כיבד את התוכן
הגלוי של החלום, אשר להשקפתו מבטא יצירתיות. אריק אריקסון ) 1902 – 1994 ( שם
לב כי 'לעתים קרובות אנו מפרשים חלומות, בשלמותם או באופן חלקי, על בסיס
התוכן הגלוי שלהם' ) Erikson 1954 (. אריקסון הציע להתחיל בניתוח החלום על ידי
בדיקה של הדמויות המשתתפות בו, של הרגשות המובעים בו, של היקום )הזירה שבה
הוא מתרחש(, ושל הזמן )עבר, הווה, עתיד(. התוכן הגלוי של החלום, לדעת ג'ייקוב
ספניארד, הוא בדרך כלל בעל אופי קונפליקטואלי סובייקטיבי. אופי זה מספק לנו
הזדמנות להעריך את פני השטח של הקונפליקט ועל ידי כך להגיע לבנייה של פירוש
שימושי. 'מדהים שכה הרבה מטפלים מפרשים את החלום ישירות מהתוכן הגלוי שלו
ללא אסוציאציות, במיוחד כאשר הם מכירים היטב את המטופל' ): Spanjaard 1993
130 (. מחקרים שונים שציטט ספניארד מצביעים על כך שגישה כזו יכולה להיות
הכרחית בנסיבות מסוימות, ופעמים רבות שימושית מאוד, גם ללא האסוציאציות של
המטופל. עם זאת הוא סבר שיש חשיבות גם לתוכן הגלוי של החלום וגם למה שעולה
מהאסוציאציות של המטופל. החלום הוא בה בעת 'גם מלמעלה וגם מלמטה' )שם:
138 (. בלצ'נר ) Blechner 2001 ( המליץ למטפל לשאול אם המטופל־החולם חווה
בעבר משהו דומה למה שנחלם. זו שאלה המכוונת למודע יותר מאשר ללא־מודע.
הוא ) Blechmer 2013 ( סבר שלא תמיד החלום מוסווה, כפי שפרויד סבר, שעבודת
ההסוואה לא תמיד מוצלחת, ושאפשר לראות בקלות יחסית את המסר של החלום.
הוא הציע למטפל לבדוק, נוסף על 'הנושא הבולט ביותר, והתחום של הקונפליקט
הגדול ביותר, עבור החולם בעת הזו ]של החלימה[', גם את מאפייני אישיותו של
החולם )כפי שהמטפל מבין אותם(, אירועי ילדות רלוונטיים, סגנון ההגנות, טבע
ההעברה וההעברה הנגדית בטיפול, יחסים בין־אישיים, חוויה עצמית, ואולי הכי
פשוט והכי ישיר – מה החולם רוצה.
ל דעתה של בלאס ) Blass 2002: 199 ( יש להתייחס לשלוש קטגוריות של משמעות –
זו שנוצרת, זו שמתוארת וזו שמתגלה. המשמעות המתגלה היא הקרובה ביותר
למשמעות ה'קלסית' המיוחסת לפרויד, או לפחות לפירוש המקובל שלו. המשמעות
קיימת במקום מוגדר, והתהליך הפרשני של המומחה צריך לגלות אותה. קטגוריות
המשמעות האחרות, הנוצרת והמתוארת, מנסות לקשור קשרים סובייקטיביים
ותמטיים בין התכנים הנפשיים. בהצגת החלומות של אילנה שהבאתי לעיל מיעטתי
להביא את האסוציאציות שלה ואת השיחה שהתפתחה בעקבותיהן. חלקית בגלל
הגבלת מקום. דיון מלא בחלום יחיד יכול לתפוס מאמר שלם, וכוונתי הייתה להראות
את תהליך ההתמודדות הנפשית שלה עם סיום הטיפול, ותהליך האינטגרציה שהיה
כלול בו. הפירושים שניתנו לעיל לחלומות הם חלקיים. הם נשענים על השיח
בפגישות הטיפוליות שכלל את מחשבותיה של אילנה ואת אלה של המטפל.
ייתכן שהחלומות שהובאו במאמר זה – משלב הסיום של הטיפול )חלומות רבים
אחרים סופרו במהלך הטיפול ולא הובאו כאן( – שייכים למה שקינודוז ) Quinodoz
2002 ( כתב על חלומות שהוא כינה 'חלומות שהופכים דף'. אלה חלומות שהתוכן
הגלוי שלהם מעורר בחולם חרדה, אך המטפל מזהה אותם כהשלמת שלב בתהליך
של אינטגרציה נפשית. אופייני הוא שהזיהוי של חלומות אלה קורה אחרי שהמטפל
שם לב לשינויים הנפשיים המתרחשים במטופל – החלומות האלה כמו מאשררים
את מה שקודם לכן היה קיים בתחושה או בהשערה. לגישתו של קינודוז היה חלק
חשוב בעבודה עם החלום, כולל בעיבוד של אובדנים ופרדות. כאשר המטופל מצליח
להפנים )אינטרויקציות( הוא מתמודד טוב יותר עם חרדה, פרדה, אובדן ובדידות.
יכולתו של המטופל לשאת את אלה משקפת רמות גבוהות יותר של לכידות נפשית
ואינטגרציה של מרכיבי העצמי. שינויים כאלה קשה יותר לראות על פני השטח
בהתנהגות נראית לעין. לעתים בחלומות שמופיעים בשלבי סיום המטופל עושה
כמיטב יכולתו להראות לעצמו ולמטפל שהוא עדיין אינו חזק דיו, ושהוא אינו יכול
לשאת את החרדה שקשורה להתקדמותו או נובעת ממנה. חנה סגל ) )Segal 1988
כתבה על טיפול שהיא התעקשה לסיימו אף על פי שהובאו בו חלומות בעלי איכות
חרדתית ופרימיטיבית, משום שהייתה בטוחה שהמטופל הגיע לדרגה נאותה של
אינטגרציה נפשית. אחד החלומות שתיארה, למשל, הצית מחדש פחד שחש המטופל
עם בואו לטיפול, אך העבודה על החלום הראתה שהפעם המטופל היה מסוגל לעבד
אספקטים רגרסיביים של עצמו ובכך להתגבר על רגשות ומחשבות אשר קודם לכן
השליך אל מחוץ לו, למשל אל המטפל. סגל הדגישה ששלב הסיום בטיפול לעתים
קרובות מחזיר אל פני השטח נושאים ותיקים, מעורר מחדש חרדות ומניע הגנות. כל
אלה מביאים לכך שפאזת הסיום יכולה להיות כאובה במיוחד.
מוטיב שיש להדגישו הוא שסיום הטיפול במובן מסוים נכפה על המטופלת )גם
אם הוצע בצורה אדיבה ומנומקת וזכה להסכמתה, לכאורה(. ברנט וילוק ) Willock
2007 ( ציין כי במצב כזה המטופל נשאר עם 'שאלות שלא נענו'. לינדה פן ) Penn
1990 ( הצביעה על רגשות של חרדה, עצב וכעס שעשויים להתעורר במטופל גם אם
לא בצורה לגמרי מודעת, כפי שאירע, אולי, עם אילנה, במיוחד אם אירועים של
אובדן היו מרכזיים בעברו. כמו כן המטופל עשוי לחוש אשמה על הסיום – כאילו הוא
גרם לכך מפני שלא היה 'טוב דיו' עבור המטפל. לצד רגשות אלה גם המטפל עשוי
לחוש רגשות שונים )גם אם באופן מודע ורציונלי הוא משוכנע שסיום הטיפול הוא
מוצדק(, כמו אשמה, סיפוק )נרקיסיסטי( על כך שתגובתו של המטופל מוכיחה עד
כמה הוא היה חשוב בעבורו, הוא מתגונן בכך שהוא ממזער את ההשפעה ) )impact
שיש לסיום על המטופל, או אף חש הקלה על כך שטיפול מסובך, קשה או מכביד
עומד להסתיים. פן הסב את תשומת לבם של מטפלים לאפשרות שההנמקות שהם
נותנים לסיום הטיפול עשויות להיות, לאמתו של דבר, רציונליזציות של הקשיים
הרגשיים שהם עצמם חווים ביחס לסיום. לכן על המטפל להיות זמין, גם במובן
הרגשי של המילה, למה שעולה במטופל בכל הקשור לאקט הסיום, ואף להזמין או
לעודד העלאתם של נושאים שעדיין לא עובדו דיים במהלך הטיפול.
אני מקווה שהתהליך שתואר כאן, שבו הסיום נמשך חודשים מספר ובאמצעות
סדרת חלומות שנדונו בהרחבה בפגישות, מבטא זמינות של המטפל למה שהתחולל
בנפשה של המטופלת ביחס לטיפול ובכך, אולי, גם אפשר למטפל להזמין את עצמו
להשתתף בתהליך זה. אין צורך לומר, כמדומה, שעל המטפל להזמין תגובות של
המטופל להודעה על אקט הסיום, ולאפשר תגובות רגשיות, כולל כאלה שהן לא
מעובדות או לא־מודעות, ואשר עולות לאט לאט ובמרומז, כפי שאירע, להבנתי,
בטיפול של אילנה. 'מטפל נבון ישים לב', כתבו נורטון ומקגראת, 'לביטוים עקיפים
או מ ∆Âתקים ) displaced (, כמו התייחסות לחברים שאי־אפשר לסמוך עליהם,
מאהבים נוטשים מהעבר, חרדות הקשורות לסיום של תקופות בחיים )כמו לימודים
וכד'(' ) Norton and McGrath 2007: 7 (. קינודוז ) Quinodoz 2002 ( כתב על
'חלומות מרפאים' שאף כי הם יכולים להיחוות כלא נעימים, הם מייצגים שלב חדש
בהתפתחות הרגשית. הוא סבר שחלומות אלה כרוכים בזיהוי המטפל כאובייקט
נפרד. החרדה שמלווה אותם מקורה אולי במאמץ של המטופל להכיל אותם בעצמו,
במקום להעביר את ההכלה שלהם למטפל. במילים אחרות, החרדה נובעת ממאמציו
של המטופל להשתחרר מתלותו במטפל. אילנה התקשתה להיפרד מהמטפל, ואפשר
לראות את השלבים שעברה בתהליך הפרֵדה מעמדה רודפנית ) persecutory ( למשא
ומתן שבו ניסתה לשכנע את המטפל להמשיך בטיפול, לאחר מכן לשלב של כעס,
ולבסוף להשלמה עצובה. לא היה זה תהליך קל, אך כפי שכתבה מלני קליין ) 1882 –
1960 (, 'עד שלא אוהבים את האובייקט במלואו אי־אפשר לחוות את אובדנו במלואו'
Klein [1934] 1992: 264( (. ואז, הוסיף קינודוז, אפשר גם להתאבל עליו בצורה
מלאה ) .)Quinodoz 2002: 80–81

רשימת המקורות
משה בן מימון )תשמ"ח(. אגרות הרמב"ם. מהד' י' שילת. מעלה אדומים תשמ"ח.
פרויד, ז' )] 1900 [ 2007 (. פירוש החלום, תרגום: ר' גינזבורג. תל־אביב: עם עובד.
פרידמן, ר' ) 2006 (. סיפור החלום כבקשה להכלה בטיפול קבוצתי: דרך המלך אל האחר.
בתוך: ק' נרי, מ' פיינס ור' פרידמן )עורכים(, חלומות בפסיכותרפיה קבוצתית: תיאוריה
וטכניקה, תרגום: א' ברוורמן. תל־אביב: אח.
Bion, W.R. (1970). Attention and Interpretation. London: Tavistock.
Blass, R.B. (2002). The Meaning of the Dream in Psychoanalysis. Albany, NY:
State University of New York Press.
Blechner, M.J. (1995). The patient’s dreams and the countertransference.
Psychoanalytic Dialogues, 5: 1–25.
Blechner, M.J. (2001). The Dream Frontier. Hillsdale, NJ: Analytic Press.
Blechner, M.J (2013). New ways of conceptualizing and working with dreams.
Contemporary Psychoanalysis, 49: 259–275.
Bradlow, P.A. (1987). On prediction and the manifest content of the initial dream.
In A. Rothstein (ed.). The Interpretation of Dreams in Clinical Work. Madison,
CT: International Universities Press, pp. 155–180.
Brenner, C. ([1969] 1993). Dreams in clinical psychoanalytic practice. In S.
Flanders (ed.), The Dream Discourse Today. London: Routledge, pp. 38–48.
Cammill, J. ([1980] 1993). Some reflections on analytic listening and the dream
screen. In S. Flanders (ed.), The Dream Discourse Today. London: Routledge,
pp. 100–107.
De Monchaux, C. ([1978] 1993). Dreaming and the organizing function of the
ego. In S. Flanders (ed.), The Dream Discourse Today. London: Routledge, pp.
154–167.
Eissler, K.R. (1985). A farewell to Freud’s interpretation of dreams. American
Imago, 42: 111–129.
Erikson, E. (1954). The dream specimen of psychoanalysis. Journal of the
American Psychoanalytic Association, 2: 5–56.
Fairbairn, W.R.D. (1952). Endopsychic structure considered in terms of object
relationships. In Psychoanalytic Studies of Personality. London: Tavistock,
pp. 82–136.
Ferenczi, S. ([1927] 1951). Theory and Technique in Psychoanalysis, tr. J.I. Suttie
et al. London: Hogarth Press.
© כל הזכויות שמורות להוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס,
האוניברסיטה העברית, ירושלים
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם
לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך שהיא.
70 צ ב י ג י ל
Flanders, S. (ed.) (1993). The Dream Discourse Today. London: Routledge.
Fliess, R. (1953). The Revival of Interest in the Dream. New York: International
Universities Press.
French, T.M. and E. Fromm (1964). Dream Interpretation. New York: Basic.
Freud, S. ([1925] 1961). Some additional notes on dream interpretation as a whole.
S.E., vol. 19, pp. 125–140.
Freud, S. ([1938, 1940] 1964). An outline of psychoanalysis. S.E., vol. 23, pp.
189–192.
Garma, A. (1966). The Psychoanalysis of Dreams. Chicago: Quadrangle Press.
Goldschmidt, H. and D. Roelke (2012). Dreams and the unconscious through the
lens of neuro-psychoanalysis: A look at unconscious motivational systems
within the brain. From the site of CPPNJ, Center for Psychotherapy and
Psychoanalysis of New Jersey, October.
Greenberg, R. and C. Pearlman ([1975] 1993). A psychoanalytic dream continuum:
The source and function of dreams. In S. Flanders (ed.), The Dream Discourse
Today. London: Routledge, pp. 143–153.
Greenson, R.R. ([1970]). The exceptional position of the dream in psychoanalytic
practice. In S. Flanders (ed.) (1993). The Dream Discourse Today. London:
Routledge, pp. 48–68.
Haesler, L. (1994). The role of the dream in present day psychoanalysis. Paper
presented at The European Psychoanalytical Federation Scientific Symposium,
Bruxelle.
Khan, M.M.R. ([1962] 1993). Dream psychology and the evolution of the
psychoanalytic situation. In S. Flanders (ed.), The Dream Discourse Today.
London: Routledge, pp. 23–36.
Khan, M.M.R. (1983). Beyond the dreaming experience. In Hidden Selves. New
York: International Universities Press, pp. 254–271.
Klauber, J. (1967). Reporting dreams in psychoanalysis. In Difficulties in the
Analytic Encounter. New York: Aronson, pp. 3–24.
Klein, M. ([1934] 1992). A contribution to the psychogenesis of manic-depressive
states. In The Writings of Melanie Klein, vol. 1. London: Karnac, pp. 262–289.
Loewald, W.H. (1986), Transference countertransference. Journal of the American
Psychoanalytical Association, 34: 275–287.
Norton J. and A. McGrath (2007). What do we tell your next therapist? A
collaborative approach to forced termination of therapy and case handover.
Australian Journal of Counseling Psychology, 8: 8–11.
Ogden, T.H. (1994). The analytic third: Working with intersubjective clinical facts.
International Journal of Psychoanalysis, 75: 3–19.
Oremland, J.D. (1973). A specific dream at the termination phase of successful
psychoanalyses. Journal of the American Psychoanalytical Association, 21:
285–302.
Ornstein, P.H. (1987). On self-state dreams in the psychoanalytic treatment process.
In A. Rothstein (ed.), The Interpretation of Dreams in Clinical Work. Madison,
CT: International Universities Press, pp. 87–104.
Palombo, S. (1978). Dreaming and Memory. New York: Basic.
Penn, L.S. (1990). When the therapist must leave: Forced termination of
psychodynamic therapy. Professional Psychology: Research and Practice, 21:
379–384.
Pulver, S.E. (1987). The manifest dream in psychoanalysis. Journal of the American
Psychoanalytic Association, 35: 99–118.
Quinodoz, J.M. (2002). Dreams That Turn Over a Page, tr. P. Slotkin. Hove:
Brunner/Routledge.
Renik, O. (1988). The analyst’s subjectivity and the analyst’s objectivity.
International Journal of Psychoanalysis, 79: 487–497.
Segal, H. ([1980] 1993). The function of dreams. In S. Flanders (ed.), The Dream
Discourse Today. London: Routledge, pp. 78–84.
Segal, H. (1988), Sweating it out. Psychoanalytic Study of The Child, 43: 167–175.
Segal, H. (1991). Dream, Art, Phantasy. London and New York: Routledge.
Spanjaard, J. ([1969] 1993). The manifest dream content and its significance for
the interpretation of dreams. In S. Flanders (ed.), The Dream Discourse Today.
London: Routledge, pp. 121–142.
Stewart, H. ([1973] 1993). The experiencing of the dream and the transference. In
S. Flanders (ed.), The Dream Discourse Today. London: Routledge, pp 96–99.
Stolorow, R.D. and G.E. Atwood ([1982] 1993). Psychoanalytic phenomenology
of the dream. In S. Flanders (ed.), The Dream Discourse Today. London:
Routledge, pp. 168-179.
Tolpin, P. (1983). Self-psychology and the interpretation of dreams. In A. Goldberg
(ed.), The Future of Psychoanalysis. New York: International Universities
Press, pp. 254–271.
Weiss, H. (2002). Reporting a dream accompanying an enactment in the transference
situation. The International Journal of Psychoanalysis, 83: 633–645.
Willock, B. (2007). Thoughts for our times on transience and transformation.
In B. Willock, L.C. Bohm and R.C. Curtis (eds.). On Deaths and Endings:
Psychoanalysts’ Reflections on Finality, Transformations and New Beginnings.
East Sussex: Routledge, pp. 3–18.

צבי גיל
ת.ד. 3626
חיפה 31036
Tsvigil13@gmail.com
פסיכולוג קליני מדריך במרפאה הקהילתית לבריאות הנפש, עכו, בית החולים הפסיכיאטרי מזרע;
במכון עמית, חדרה; ובמכון אנאפה לפסיכותרפיה, חיפה.

© כל הזכויות שמורות להוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס,
האוניברסיטה העברית, ירושלים
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם
לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך שהיא.