חיבורים
מאת רבקה גיל
נהמת הטיל ושריקת הרוח, המלווה אותה, קטעו את מחשבותיו של בן. "צריך לבדוק את החיבורים לכיסא", אמר לעצמו, "המסע של המעבורת מתחיל. מדוע עולה לי בראש המילה "מסע"? אין כבר מסעות. זו נסיעת עבודה לתחנת החלל. נסיעה שגרתית: שבועיים בבית ושבועיים בתחנה."
"מסע", "נסיעה", "חיבורים" – אלו המילים, שבן הופך בהן לאחר שהמעבורת התייצבה במסלול הנסיעה שלה לחלל.
"הי בן, אתה בסדר?" – קורא לו מאט. "אתה כה שקוע בעצמך". "כן" – עונה לו בן, ובליבו חושב: "לא, אני לא ממש בסדר, אני חייב לסדר את החיבורים בין המסע לנסיעה, בין אנה לאנט, אנה, שמחכה לי בבית ,ואנט, שמחכה לי בתחנת החלל. את אנה אני מכיר שנים, ואת אנט הכרתי לאחרונה. היא חצי צרפתיה וחצי מכוכב אחר, כזה שגם דומה לכוכב שלנו וגם לא.
הכול התחיל באחת הנסיעות האחרונות, נסיעה, שהפכה למסע. לא בנתיבי החלל הבלתי נודעים עד אז, אלא בנתיבי הנפש, שגם הם לא ממש נודעים. כך החל המסע שלי, ומאז אני נודד בין אנה בבית לאנט בתחנת החלל, בין נסיעת עבודה למסע בנבכי הנפש ובחיבורים ביניהם. הן לא יודעות, אבל אצלי בפנים הן מחוברות."
"בן, מה קורה?" – שוב קורא לו מאט. "אתה איתנו או שנשארת בארץ? עוד מעט נגיע וצריך לבדוק את החיבורים."
"כן" – עונה לו בן – "את אלו לכיסא בדקתי את האחרים אני עדיין בודק."
"אנה תמיד אומרת שיש לנו חיבור נהדר, ואני שואל את עצמי, מהו חיבור? איך אני יכול להיות מחובר לאנה בבית ולאנט בתחנת החלל? האם החיבור בין שני אנשים הוא רגשי, מחשבתי או פיזי, כמו שאני מחובר לכיסא שעוד מעט אתנתק ממנו. האם אפשר להיות מחובר למישהי שהיא חצי צרפתיה וחצי מכוכב אחר, שגם דומה לנו וגם לא?"
"חמש דקות לנחיתה" – קורא מאט בקשר של המעבורת.
"הנסיעה תסתיים בקרוב. אנט מחכה לי בתחנה, ואנה היא כעט זיכרון מעורפל.
פתחתי את החיבורים שלי לכיסא. דלת המעבורת נפתחה. שריקת הרוח מקדמת את פני.
המסע שלי מתחיל מחדש."