מכון אנפה לפסיכותירפיה הוא מכון חיפאי המתמחה בטיפול פסיכולוגי במגוון גילאים (ילדים, מתבגרים, מבוגרים, קשישים), טיפול פרטני, קבוצתי, והדרכת הורים, בשפות עברית, רוסית, ואנגלית. הגישה שלנו היא דינמית גמישה, ומותאמת לבעיה ולמטופל. אנחנו עובדים עם רוב קופות החולים. כמו כן מציעים אבחונים וחוות דעת.
2 תגובות בנושא “אנפה פסיכותרפיה”
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אחד המכונים הפסיכולוגיים החזקים והאמינים בחיפה. ממליץ בחום.
שלום לכם. אני מאחל לכם הצלחה ומצרף להלן הרהורים על ההעברה הנגדית.
לאחרונה חוזרים ועולים באינטרנט דיונים על מהות ההעברה הנגדית ועל השימוש הדיפרנציאלי בה, את הספרים"על ההעברה הנגדית ועל ההדרכה בפסיכותרפיה" אשלח ב וכן "על הפסיכותרפיה כתשבץ היגיון" בתקווה שתמצאו עניין ותועלת בשניהם.
כהקדמה אנסה לתאר את מסקנותיי בנושא זה תוך שאני נשען על הויקטימולוגיה /קרימינולוגיה קלינית והתנסויותיי בה. הקרימינולוגיה הנה אסכולה המנסה לנתח ולהבין בעיקר את הפוגע ובאופן משני את הנפגע-הקרבן ואת יחסי הגומלין ביניהם. ויקטימולוגים קליניים הם אנשי בריאות הנפש המטפלים בעבריינים בכלא. הדרכתי אחדים מהם ואציג שניים כנקודת מוצא שמהן נבעו ההבנות להגדרות הדיפרנציאליות של ההעברה הנגדית.
התהליכים הדינמיים בטיפול בעבריינים אינם שונים אלא בעוצמתם מאלה שבטיפולים אחרים וכמותם הם עלולים לגרום במטפלים מצוקות הדורשות התערבות הדרכתית. המטפל, לרוב מטפלת, עלול/ה לחוש מאוים, מפותה, אשם, חרד וכיו"ב. תפקיד המדריך הוא לעזור לו בהתמודדותו עם מצוקותיו. תוך כדי עבודה זאת יכולתי להבחין אבחנה ראשונית בין סוגי ההעברה הנגדית.
דוגמה א'
גדליה, המטופל, אסיר שגדל בצל אם שטלתנית ומסרסת. אחד מתסמיניו היה שימוש כמעט כפייתי בלשון גסה ובוטה כלפי כול בנות המין השני. על נטייתו זו שלם בימים לא מעטים של ישיבה בצינוק. עד לאחרונה לא נהג בלשון זו כלפי המטפלת/הוויקטימולוגית, פניותיו אליה היו מנומסות והטיפול נמשך ללא בעיות מיוחדות.
מצב זה השתנה לפתע וגם כלפי המטפלת החל גדליה להשתמש באותה לשון, כשהוא מתייחס במילים גסות במיוחד לאבריה ולמיניותה. התנהגותו זו פגעה קשות ברגשות המטפלת ובכבודה הנשי עד כדי סירוב להמשיך בטיפול. בהדרכה אמרה: "אינני יכולה לסבול אותו עוד, העבר אותו למישהו אחר. בנוכחותו אני מרגישה כמו זונה."
טרם היה לי מידע על סיבת השינוי בהתנהוגותו של גדליה ולפי שעה עודדתי את המטפלת להתגבר ולהמשיך בטיפול למרות העלבונות. הסכמתה הייתה מסוייגת, אך עם זאת המשיכה. לאחר מספר שעות טיפול ספרה בפגישתנו הבאה חלום של גדליה: בחלומו הוא חוצה גדר פרוצה, פוגש אישה המפתה אותו ליחסי מין שבמהלכם היא מסרסת ומאיימת לטרוף אותו. הוא נמלט בבהלה.
הצעתי למטפלת לשנות את סדר המילים מ"גדר פרוצה" ל-פרוצה=גדר, הווה אומר שהתייחסות לאישה כאל פרוצה היא גדר. על גדליה להתייחס לאישה מפתה כאל פרוצה כי זו גדר השומרת עליו מסירוס ומהיותו לטרף. נראה שעד הזמן האחרון לא ראה במטפלת אובייקט מיני. גדר זו נפרצה מן הסתם וכעת עליו להתייחס גם אליה כאל פרוצה לבל יימשך אליה, יסורס על ידה וייטרף.
פירוש זה הקל על המטפלת ובעקבותיו הצליחה להתייחס להשפלות כאל חלק מהפתולוגיה של גדליה. אליבא ד'היימן (1950) מצא חלק מאישיותו ביטוי באמצעות רגשותיה ומשהבינה זאת עלה בידה להפריד בין התנהגותו לבין מצוקתה ולהמשיך בטיפול.
דוגמה ב'
כבדוגמה הקודמת באה מטפלת לפגישת הדרכה נסערת ובפיה אותה טענה: "אינני יכולה עוד לסבול אותו ולהמשיך בטיפול. העבר אותו למישהו אחר." והוסיפה כקודמתה שבנוכחותו היא מרגישה כזונה. עוד מתחילת הטיפול הבהיר דוב, המטופל, שהוא נמשך אליה וחושק בה. זמן רב עמדה בפיתוייו והתייחסה אליהם במקצועיות כאל גילויי העברה. בנקודה מסויימת הפך יחס מקצועי זה לבלתי אפשרי עבורה: "לא שהייתי שוכבת אתו, חס וחלילה" אמרה, "אבל אני חוששת שאחלום שאני שוכבת אתו וחלום כזה יגרום לי לחוש שאני זונה ובוגדת בבעלי. לכן עליי להפסיק את הטיפול."
לאחר מספר פגישות הדרכה ותוך גילויי מבוכה והתנגדות ניכרים ספרה המטפלת שהתגלעו קשיים בזוגיותה עם בעלה ושלאחר כול מריבה היא נוקמת בו באמצעות חלום בו היא שוכבת עם גבר זר. מכאן עלה בה חשש שגם דוב, המטופל, יופיע בחלומה כאחד מאותם גברים. משהובהר ההקשר בין הקשיים בחיי הנישואין לבין החשש לחלום על דוב, התעשתה המטפלת וחזרה לגישתה המקצועית ביחסה אליו
לכאורה הצגתי שני מקרים זהים: בשניהם אבדו מטפלות את יכולתן להתייחס למטופל במקצועיות, הרגישו כזונות, דרשו להפסיק את הטיפול ובשניהם התעשתו לאחר בירור הסיבה למצוקתן.
אבל ניתוח מגלה שבדוגמה א', בה לא יכלה המטפלת לעמוד בהשפלות המטופל היה מקור הוויקטימיזציה, המקור לתחושת המטפלת שהיא זונה/קרבן, במטופל ובהשפלותיו שנבעו מהקונפליקטים שלו. ואילו בדוגמה ב' היה המצב יציב והמטפלת התייחסה לפיתויי המטופל במקצועיות עד שחל שינוי בחייה שלה, שינוי שהפך אותה לפגיעה לאותם פיתויים שקודם לכן עמדה בהם ללא קושי. הוויקטימיזציה, תחושת המטפלת, חששה שתחוש כזונה נבעה מקונפליקט בתוכה והמטופל מילא תפקיד משני.
מנקודת ראות וויקטימולוגית נראים, אפוא, בדוגמה א' וויקטימיזציה שמקורה במטופל ובדוגמה ב' וויקטימיזציה שמקורה במטפל.
בחזרה להגדרותיה של היימן, (1950) שגרסה שכול רגש של מטפל כלפי מטופליו הוא העברה נגדית יהיה זה לגיטימי להתייחס גם לכול רגשות המטפלות המוצגות כאן כאל העברה נגדית, אבל עם זאת מתאפשרת אבחנה ביניהם.
בתרגום למונחי ההעברה הנגדית יהווה מקרה א' העברה נגדית שמקורה במטופל, שהרי היה זה הוא ששינה את התנהגותו וגרם למצוקת המטפלת. במקרה ב' חל השינוי בחיי הזוגיות של המטפלת ושינוי זה גרם לה, כמתואר, להפוך פגיעה לפיתויי המטופל ולהרגיש כזונה. תהייה זאת, אפוא, העברה נגדית שמקורה במטפל. מכאן מתבקשות מסקנות מעשיות. לאחר בירור סיבת מצוקת המטפלת במקרה א', היה ביכולתה להכיל את עלבונה ולהבהיר עם הזמן לגדליה שהוא משפיל אותה כדי להגן על עצמו .
גם במקרה ב' יכלה המטפלת להכיל את חששה מפיתוי ולהמשיך בטיפול בדוב, אבל לו שיתפה אותו בסיבות מצוקתה, לו אמרה לו שבנסיבות שתיארה בפניי היא פגיעה לחיזוריו, סביר מאוד להניח שהחיזורים היו מקבלים עצמת יתר, היה נגרם נזק והטיפול היה נכשל.
ומכאן ניתן להמשיך ולהסיק בזהירות שהעברה נגדית שמקורה במטופל היא חומר לגיטימי לשימוש טיפולי בעוד שהעברה נגדית שמקורה במטפל צריכה להיפתר על ידו מחוץ לטיפול ואל לה להיות מוכנסת לתוכו.
בנפרד אנסה לשלוח לכם בדוא"ל את ספריי "על ההעברה הנגדית ועל ההדרכה בפסיכותרפיה" ו- על הפסיכותרפיה כתשבץ היגיון"
אני מקווה שתמצאו בהם תועלת עניין
בברכה
ד"ר רפי שפרינגמן ריבק
.